ההלוואה שהעניק היזם חיים גייר לצבי בר אולי החלה בצורה תמימה, אבל אין ספק שהפכה לשוחד - קובע (יום א', 11.12.16) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית.

מדובר בהלוואה בסך 100,000 דולר שהעניק גייר לבר בשנת 2003.
למרות שבהסכם ההלוואה נקבע שהיא תוחזר בתוך שנה, הסכום לא הוחזר גם כעבור חמש שנים, ובר החזיר לגייר חלק מהסכום רק לאחר שהוזמן לחקירה במשטרה.

במהלך תקופה זו, גייר פעל מול בר לקדם את "פרויקט נפוליאון" - תוכנית לחילופי שטחים שתאפשר ליזם להקים מגדל מגורים בתמורה לזכויותיו באזור "הר נפוליאון" ברמת גן. היזם, יוסף קרייתי, הבטיח להעניק לגייר 250,000 דולר אם הפרויקט יאושר עד למועד מסוים.

לצד עבירת השוחד, יוחסו לבר ולגייר עבירות של הלבנת הון, בגין הסוואת ושימוש בכספי השוחד, ושיבוש מהלכי משפט, בשל נסיונות להציג מצג שווא של ההלוואה ערב חקירתם במשטרה. בנוסף, בר הואשם בעבירה של הפרת אמונים הן בגין מעורבותו בפרויקט נפוליאון והן בשל מעורבותו בפרויקט אנדרומדה ביפו, בהיותו חבר בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, כאשר גייר היה בעל אינטרס ממשי בקידום שני הפרויקטים.

בית המשפט המחוזי הרשיע את בר ואת גייר בעבירות שיוחסו להם, למעט העבירות של הפרת אמונים. בעניין עבירת השוחד נקבע במחוזי, כי בר נטל את ההלוואה מלכתחילה מתוך מניע לא כשר. אשר לגייר נקבע, כי גם אם לכתחילה הוא העניק את ההלוואה מתוך מניע תמים על-רקע קשרי הידידות עם בר, הרי שבהמשך התגבשה מצידו כוונה למתן שוחד. בר פעל בצורה נמרצת לקידום פרויקט נפוליאון, אך פעולותיו עלו בקנה אחד עם האינטרס הציבורי בקידום הפרויקט.

השופט יצחק עמית הגיע למסקנה, כי חלוף הזמן מאז המועד שנקבע להחזר ההלוואה, בצירוף נסיבות נוספות, מלמדים שההלוואה הפכה למעשה למתנה. החל מנקודת זמן מסוימת, לכל המאוחר כשנתיים לאחר החתימה על הסכם הלוואה, גייר זנח את הכוונה לגבות את החוב, ובר לא התכוון לפרוע אותו. חרף הידידות העמוקה בין בר לבין גייר, הוויתור על חוב בסך 100,000 דולר לא נותר במישור החברי, אלא נקשר גם לתפקידו של בר ולהשפעה המכרעת שהייתה לו על קידום פרויקט נפוליאון.

הצ'ק לא כיסה אפילו את הריבית

עמית נדרש גם לטענתם של בר וגייר, לפיה ההלוואה ניתנה מלכתחילה לפרק זמן בלתי מוגדר, עד להפשרת קרקע שנמצאת בבעלותו של בר. טענה זו נדחתה, בין היתר מפני שהיא אינה עולה בקנה אחד עם תוכנו של הסכם ההלוואה, שבו נקבע מועד פירעון קשיח, וכן בשים לב לכך שבר לא נזקק להפשרת הקרקע כדי להחזיר את ההלוואה. כמו-כן נדחתה הטענה, לפיה צ'ק בסך 30,000 שקל אותו מסר בר לגייר בשנת 2007, מעיד על כוונה להחזיר את ההלוואה: הוא מעולם לא נפרע והסכום שבו לא התקרב אפילו לגובה הריבית על החוב.

עוד נקבע, כי בר וגייר נפגשו ערב החקירה במשטרה והזדרזו לייצר תחשיב להחזרת ההלוואה, כדי לשוות לשוחד מראה חוקי. גם הרשעתו של בר בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור נותרה על-כנה, נוכח השימוש שעשה בכספי השוחד. לעומת זאת, בשים לב לאפשרות שהסכם ההלוואה היה מעיקרו הסכם "תמים" שלא נועד להסוות את מתן השוחד, זוכו בר וגייר מעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסוות את מקורו.

אשר לגזר דינו של גייר, עליו ערערה גם המדינה, אומר עמית, כי מדיניות הענישה בעבירות של מתן שוחד היא מחמירה יותר. עם זאת, בשים לב לכך שנסיבות העבירה אינן ברף החומרה העליון, ותוך התחשבות במכלול שיקולי הענישה ובנטייה העקרונית של ערכאת הערעור להימנע מהתערבות במידת העונש, לא נמצאה עילה להתערבות מהותית בגזר הדין, לכאן או לכאן. עם זאת, מפאת זיכויו של גייר מעבירה של הלבנת הון, הועמד עונש המאסר על עשרה חודשים בפועל, וכן בוטל החילוט.