שני עורכי דין נטלו חלק במעשים מפוקפקים סביב קשישה בת 75, בהיקף של מאות אלפי שקלים. כך עולה (25.12.16) מפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גדעון גינת.

תמרה מלכוב, יוצאת בוכרה שאינה דוברת עברית, הוחתמה במאי 2013 על הסכם לפיו לוותה מיעקב מילר 600,000 שקל עבור בנה, ארקדי מלכוב, תוך שעבוד דירתה להחזר ההלוואה. מילר יוצג בידי עו"ד מנשה ששון, שגם ייצג אותו בתביעתה של מלכוב לבטל את ההסכם - תביעה אותה קיבל גינת.

גינת קבע, כי מלכוב כלל לא ידעה על מה היא חותמת ואיש - כולל ששון - לא טרח להסביר לה את הדברים בבוכרית, השפה היחידה שהיא דוברת. ששון ערך את ההסכם, בו נאמר שהמלווה הוא בכלל אדם אחר - שלום גביזון - שלא העיד ואשר קשריו עם מילר אינם ברורים. ההסכם כלל נתונים פיקטיביים, קובע גינת, המצטרפים לראיות הנוספות ומובילים למסקנה בדבר חוסר תקפותו של ההסכם.

"מדובר באשה מבוגרת, בת העדה הבוכרית שאינה מבינה עברית, שהסתמכה על שני בניה (וגם על בא-כוח המשיב) ששבו ואמרו לה ש'הכל יהיה בסדר'", קובע גינת. הוא מסכים עם הערה של השופטת מיכל אגמון-גונן במקרה אחר: "דווקא אולי תגובה טיפוסית זו של 'יהיה בסד"ר מצביעה על הבעייתיות שבהליך".

עורך דין שני ששמו נזכר בפסק הדין הוא דניס גילר, שייצג את מלכוב לבקשתו של העבריין-לשעבר יצחק חדיף ואשתו, מי שהיה עו"ד נורית בוכניק-חדיף. גילר הגיש בשמה של מלכוב ללשכת ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" לגבי ההלוואה ממילר, בה לא נטען שהיא לא הבינה את ההסכם המקורי.

גינת קובע, כי סביב ייצוג זה מרחפת "עננה של ניגודי עניינים קשים", שכן חדיף היה אמור לקבל מששון 180,000 שקל ממכירת דירתה של מלכוב. עוד אומר גינת, כי נדהם (כלשונו) לראות את התצהיר שאימת גילר ואשר צורף לבקשתה של מלכוב: התצהיר התייחס להלוואה שנתן אדם בשם ויקטור זוארץ באוקטובר 2012 - דהיינו מלווה ותאריך שונים בתכלית. לכן, הוא קובע, אין מקום לייחס משקל כלשהו לאותו תצהיר.

גינת ביטל את ההסכם ואת המשכנתה שנרשמה במסגרתו על דירתה של מלכוב, וחייב את מילר בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את מלכוב ייצג עו"ד אבי פיק.