בית המשפט העליון דחה (יום ד', 1.3.17) את ערעוריהם של שבעת המורשעים בפרשת התארים הרבניים המזויפים, אם כי הקל בעונשיהם של חמישה מהם והחמיר בעונשו של מורשע אחר. מדובר בהנפקת תעודות רבנות כוזבות ("יורה יורה") לשוטרים וחיילים לצורך קבלת תוספות שכר שלא הגיעו להם. בגין אישורים כוזבים אלו, שילמה המשטרה 160 מיליון שקל, וצה"ל שילם 140 מיליון שקל.

הרב מאיר רוזנטל, שהיה ראש לשכתו של הרב הראשי דאז, הרב יונה מצגר, שימש כאחראי במכללת דרכי הוראה על הנפקת האישורים השונים, ובהמשך פעל מול הרבנות הראשית להשגת התעודות עבור מרבית המכללות. הוא הורשע במחוזי במאות עבירות של מרמה, גניבה, זיוף, מס והלבנת הון. בית המשפט העליון זיכה את רוזנטל מרוב עבירות הניסיון לקבל דבר במרמה (שכן הכספים הוחזרו לאחר גילוי הפרשה) ומחלק מעבירות הזיוף, וקיצר את עונש המאסר שהוטל עליו משבע שנים ל-5.5 שנים. ביהמ"ש העליון דחה את ערעורה של המדינה על קולת העונש. רוזנטל ישלם קנס של 500,000 שקל.

הרב אהרון גוטסדינר, שהיה רב המחוז הצפוני של המשטרה, הורשע במאות עבירות מרמה, זיוף, שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס. ביהמ"ש העליון זיכה את גוטסדינר מעבירת השוחד בנוגע לכספים שקיבל במישרין ממוסדות אריאל בהם הקים מסלול לחיילים ושוטרים. עונש המאסר שהוטל עליו יהיה 34 חודשים, במקום ארבע שנים שפסק המחוזי.

ביהמ"ש העליון הכפיל את עונשו של הרב יצחק אוחנה, שהיה מנהל מחלקת בחינות והסמכה ברבנות הראשית, והעמיד אותו על 20 חודשי מאסר. הוא הורשע באלפי עבירות מרמה, מתן תעודה כוזבת, מרמה והפרת אמונים, ושבועת שקר.

מאיר רואימי, שהקים וניהל את מכללת בית שאן - אחת מאלו שהעניקו את התארים הפיקטיביים - הורשע במאות עבירות מרמה וזיוף. ביהמ"ש העליון זיכה אותו מעבירות הניסיון לקבל דבר במרמה ומ-23 מקרים של קבלת דבר במרמה, ועונשו קוצר משלוש שנות מאסר לשנתיים. ביהמ"ש העליון העלה ב-50% את הקנס שהוטל עליו והוא ישלם 300,000 שקל.

שרון אפריאט, עובד תחזוקה שהוצג כמגיד שיעור במכללת בית שאן, הורשע בעשרות עבירות של סיוע למרמה. ביהמ"ש העליון ביטל את עונש עבודות השירות שהוטל עליו. הוא ישלם קנס של 5,000 שקל.

חיים בן-חיים, אשר הקים וניהל את מכללת גן-נר, הורשע בעשרות עבירות מרמה. ביהמ"ש העליון קבע, כי ירצה שישה חודשי עבודות שירות (במקום 3.5 חודשי עבודות שירות וחודשיים וחצי מאסר). הוא ישלם קנס של 5,000 שקל.

רמאים ועוצמי עיניים

על המרמה שבפרשה אומר השופט יצחק עמית: "ברי כי 'הטריק' וה'שטיק' שמאחורי תעודות ה'יורה יורה' היו מוחוורים היטב לרוזנטל ולעוסקים במלאכה. לא עסקינן בתלמידי חכמים שמשך שנים חרכו שעות ארוכות בשבוע את ספסלי בית המדרש, אלא באנשי קבע, שוטרים וסוהרים, שלמדו חומר ברמה בסיסית ביותר, מספר קטן של שעות בשבוע לאחר שעות העבודה שלהם". בחלק מן המקרים, ובמיוחד בזה של רוזנטל, נוספו אישורים מזויפים על "לימודים" נוספים של מגישי התעודות.

לצד זאת אומר עמית, כי "התמונה העולה מקביעותיו של בית משפט קמא – לפיה הגורמים האזרחיים בצה"ל ובמשטרה היו חשופים במידה לא מבוטלת למידע שהיה בו כדי להדליק נורה אדומה, מעוררת תחושת חוסר נוחות נוכח הקלות שבמרמה. כך, בנוגע לגורמי השכר בצה"ל, נמצא כי ידעו שלימודי המכללות עמדו על שנתיים בלבד וכי רבים מהתלמידים אינם שומרי תורה ומצוות... אולם לא דומה 'עצימת עיניים' של הרמאי המקבל דבר במרמה, ל'עצימת עיניים' של המרומה".

הגנה מן הצדק - בעונש

השופט ניל הנדל דחה את טענתם של כל המערערים להגנה מן הצדק בכל הנוגע להרשעותיהם, שהועלתה בעיקר לנוכח העובדה שבכירים ברבנות, בצה"ל ובמשטרה לא הועמדו לדין על חלקם בפרשה. הנדל אומר, כי אותם בכירים לא חטאו בעבירות פליליות כמו הנאשמים, והכשלים שנפלו בבקרה על התוכנית לא עלו כדי מעשים פליליים.

עם זאת, מוסיף הנדל, "העובדה שבפרשה כה גדולה וסבוכה, בה היו מעורבים בראשית הדרך ראשי הרבנות הראשית, רבני ערים, רבנים ראשיים במשטרה ובצבא ואף גורמים מקצועיים שחשדם התעורר במידה זו או אחרת, הסתיימה בהאשמתם הבלעדית של אלה שלא בהכרח היו ההוגים, היוזמים והמובילים של תחילת הפרשה יש בה כדי לעורר את תחושת חוסר הצדק". בשל כך החליט כאמור ביהמ"ש העליון להקל בעונשיהם של רוב המעורבים.

גם עמית מתייחס לטענת ההגנה מן הצדק באומרו, כי לא ניתן להקל באחריותם של הרבנים הבכירים שבחנו בעצמם את מקבלי התעודות ואלו שעמדו בראש המכללות שהעניקו אותן. עמית מזכיר במפורש בהקשר זה את הרב שמואל אליהו, רבה של צפת; הרב יהודה דרעי, רבה של באר שבע ואחיו של השר אריה דרעי; והרב שאר ישוב הכהן המנוח, רבה של חיפה.

השופטת דפנה ברק-ארז אומרת באותו נושא: "בזהירות הנדרשת ומבלי לחרוץ את דינו של אף אחד מהמעורבים שאינם בפנינו, אין מנוס מלקבוע כי סוגיית אי-ההעמדה לדין של גורמים מעורבים נוספים מעלה קושי של ממש, וזאת על-רקע קביעותיו של בית המשפט המחוזי, המבוססות על מכלול הראיות שראה והעדויות ששמע... לפחות בדיעבד – לנוכח הממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי – התמונה המתקבלת בכל הנוגע לשוויון בתוצאה היא מטרידה".

את גוטסדינר ייצגה עו"ד ליזי שובל-בר; את רואימי - עו"ד מיכאל עירוני; את אוחנה - עו"ד דבורה עטיה; את רוזנטל - עו"ד אירית באומהורן; את בן-חיים - עוה"ד עו"ד מארון אבו נאסר ויעקב עקאלה; את אפריאט - עו"ד גיל עשת; ואת המדינה ייצגו עוה"ד דגנית כהן-ויליאמס, סיגל בלום וארז פדן.