לדברי חברוני, הוא גילה שבו-בזמן בו היה על הפרקליטות למצות את חקירת החשדות שמצא לינדנשטראוס – ואשר הועברו אליה בשבע פניות נפרדות – התחולל אירוע רב-משמעות הקשור לביטון ולפישר. לדבריו, בשנת 2002 רכשה ב.יאיר את "מצודת ירושלים" ממינהל מקרקעי ישראל ב-9.4 מיליון שקל. בשנת 2010 נזקקה החברה בצורה נואשת למזומן, אך לא הצליחה למכור את הנכס. אולם המאוחדת הסכימה לרכוש אותו בינואר 2010 ב-104.5 מיליון שקל, ובכך הזרימה לביטון מזומנים חיוניים. פישר ייצג בעסקה את ב.יאיר.

בשנת 2014, ממשיך חברוני, מכרה המאוחדת את הנכס ב-103 מיליון שקל – הפסד ריאלי של מיליוני שקלים. הקופה התיימרה להשתמש בנכס לצרכיה, אך חברוני טוען שהוא נותר ריק לכל אורך התקופה בה היה בבעלותה. להוצאות הישירות, הוא מעיר, יש להוסיף את הוצאות המימון בהן נשאה הקופה. חברוני מעלה את החשד שמדובר היה בדרך מתוחכמת לתשלום שוחד לפישר, כדי שיפעל למניעת החקירה נגד מועלם ויתר בכירי הקופה – בדרך המיוחסת לו בכתב האישום נגדו. ואכן, החקירה מעולם לא התקיימה.

יש לציין, כי בשנת 2014 כבר לא עבדה דוד בפרקליטות, אלא שימשה כאמור כדיקטורית בחברת ב.יאיר ועבדה בשיתוף פעולה מקצועי עם פישר. לעומת זאת, בשנת 2010 – בה בוצעה העסקה במחיר שנראה מופרז – היא הייתה מופקדת על הטיפול בחשדות נגד המאוחדת. כאמור, רוזן מצא שדוד לא עשתה דוד כדי לקדם חקירה זו. בינואר השנה מסר פרקליט המדינה, שי ניצן, לרוזן, כי אין כל אינדיקציה לכך שדוד ניסתה למנוע מהמשטרה לחקור את הפרשה.

רוזן מסר לניצן בחודש שעבר (14.5.17) את החלטתו בתלונתו של חברוני, אותה הוא מצא מוצדקת. רוזן מציין, כי לינדנשטראוס פנה לוינשטיין שבע פעמים בעניין המאוחדת, והוא מפרט את הטיפול – או ליתר דיוק: חוסר הטיפול – בפניות אלו.

פנייה ב-29.6.2009. לינדנשטראוס העלה חשד לעבירות חמורות מצידם של אליעש, הקופה ומנהליה. פנייתו הועברה ללמברגר, שהעביר אותה למשטרה בבקשה להעביר לו את ממצאי החקירה. המשטרה מעולם לא פתחה בחקירה.

פנייה ב-25.1.2010. פנייה זו והבאות אחריה הועברו לדוד. לינדנשטראוס הצביע על שורה של עבירות חמורות ושיטתיות מצד מועלם ואחרים, בין היתר בנוגע להתקשרויות פגומות במאות מיליוני שקלים ולקידום ענייניהם האישיים של בכירים בקופה. הוא אף הציע לשקול הקמת ועדת חקירה שתוכל להטיל אחריות אישית על בכירי הקופה.

לפנייה זו צירף לינדנשטראוס תרשומת של שיחה בינו לבין וינשטיין ולדור, שהתקיימה חודש קודם לכן, בה הגדיר את המאוחדת כ"גוף המושחת ביותר" בו נתקל מאז נכנס לתפקידו. דוד העבירה למשטרה את פנייתו של לינדנשטראוס רק ארבעה חודשים מאוחר יותר. יצוין, כי בינואר 2010 ביצעה המאוחדת את אותה עסקה עם ב.יאיר בה היה מעורב פישר. דוד לא עשתה דבר מעבר לכך, למרות שלדור ביקש ממנה לתת קדימות לטיפול בנושא ולבחון דברים להפסקת המתרחש במאוחדת.

פנייה ב-23.5.2010. לינדנשטראוס מסר מידע נוסף על התנהלות פלילית של בכירים בקופה. וינשטיין העביר אותה לדוד, שלא עשתה דבר.

פנייה ב-30.5.2010. לינדנשטראוס פירט בפנייה זו את ההתנכלויות לחברוני, כולל הניסיון לתפור לו תיק אונס. הוא גם צירף את ממצאי מבקר הפנים של הקופה, שהתייחסו הן להתנכלות לחברוני והן לחשש למעילות ולאי-סדרים כספיים. דוד העבירה את הפנייה למשטרה כעבור חודשיים ובזה התמצה טיפולה בה.

פנייה ב-11.7.2010. משרד המבקר הצביע על "חשש מצטבר להפרת אמונים נמשכת, תוך חלוקה וקבלה של טובות הנאה, ניגודי עניינים חמורים, הפרת הוראות של חוקים". דוד לא עשתה דבר.

פנייה ב-14.9.2010. לינדנשטראוס פנה לוינשטיין והצביע על חששות נוספים לפלילים ועל רדיפה אישית נגד חברוני. פנייה זו נתקעה בלשכתו של לדור.

פנייה ב-8.11.2010. לינדנשטראוס העביר את הנוסח הסופי של הדוח שלו לפני פרסומו. הוא ייחס לקופה ובכיריה "חשש לפעולה ממושכת ובלתי חוקית" במטרה להגדיל בצורה בלתי חוקית את מספר המבוטחים, תוך ביצוע הוצאות אסורות ורישומים מטעים בספריה. פנייה זו הועברה לפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) והולידה כעבור ארבע שנים את כתב האישום התלוי ועומד, כולל נגד חברוני – למרות ששמו לא נזכר באף פנייה של לינדנשטראוס.

רוזן כותב לניצן, כי מדובר בשתי פרשות חמורות ביותר שהובאו לפתחה של הפרקליטות: המעשים הפליליים המתמשכים במאוחדת והאיומים כלפי חברוני. ניצן מסר לרוזן, כי אין כוונה לחקור כעת את האיומים על חברוני ואת החשדות לשיבוש הליכים מצד בכירי הקופה. לדעת רוזן, מן הראוי שניצן ישקול זאת שוב, שכן על פניו – מדובר במעשים חמורים הנתמכים בראיות בכתב, "שהונעו מתוך שאיפת נקם נגד חושף שחיתויות, שהובילו אותו מדחי אל דחי עד לתחתיות".

רוזן מסכם בקובעו: "תמונה עובדתית זו, שהיטבת לתאר בהתייחסותך, מעלה תמיהה רבתית לטיפול שניתן לפרשה חמורה זו". הוא הורה לניצן להודיע לו בתוך חודש האם בכוונתו לנקוט צעדים בשתי הפרשות. הוא גם ממליץ לקבוע אמצעי מעקב ובקרה, שימנעו חזרה על כשלים אלו. News1 מציין, כי ניצן מנע מהנציבה הקודמת, הילה גרסטל, לבדוק תיקים בהם טיפלה דוד בלקוחות של פישר, ובלם כל ניסיון לבחון את התנהלותה בשנים בהן קיבלה שוחד מפישר.

בתביעתו מצביע חברוני על חוסר הדיוק בתשובותיה של הפרקליטות, כפי שהוא עולה ממצאיו של רוזן. בין היתר טענה הפרקליטות בשעתו, כי לא הורתה למשטרה לחקור את תפירת תיק האונס נגד חברוני – שעוד רוזן מצא שהחומר הועבר למשטרה. בינואר השנה כתב ניצן לחברוני, כי פניותיו של לינדשטראוס הועברו למשטרה – בעוד רוזן מצא, כי חלק מפניותיו של המבקר נתקעו אצל דוד ובלשכתו של לדור. הפרקליטות גם טענה שדוד לא הייתה מעורבת בפרשה – ואילו רוזן קובע, כאמור, שהיא הייתה הפרקליטה שקיבלה לטיפולה ארבע מתוך שבע פניותיהם של המבקר ומשרדו. תביעתו של חברוני הוגשה באמצעות עו"ד דוד פורר והמדינה טרם הגישה כתב הגנה.