משרדו של עו"ד דוד גולן, העוסק בתחום התעבורה, התנהג בצורה פסולה כלפי מתמחה שהרתה, כולל התבטאויות קיצוניות ופסולות מצד בתו של גולן ועורך דינו. כך קובעת (27.5.17) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, נטע רות, אשר חייבה את המשרד לשלם לעו"ד עדן שיפוני 200,000 שקל.

יצוין, כי גולן מרבה להגיש לבית המשפט העליון בקשות סרק לערער על פסקי דין בתחום התעבורה - למרות שידוע היטב שהסיכוי לקבלת בקשות אלו הוא קטן ביותר.

שיפוני החלה לעבוד במשרד כטרום-מתמחה במארס 2010, ולאחר חצי שנה התקבלה כמתמחה. באוקטובר 2010, מיד כאשר נודע לה על הריונה, היא הודיעה על כך לממונים עליה. על שהתרחש מאותה נקודה כותבת רות כבר בתחילת פסק הדין:

"יחסי הצדדים עלו על שרטון באופן שהביא ליחס לעומתי כלפי התובעת, בעיקר מחמת העיתוי שבו נודע לנתבעת על הריונה של התובעת, סמוך לאחר תחילת ההתמחות. זאת, בשים לב לכך שהציפייה מהתובעת, לאור אופיו של המשרד, הייתה לעבודה מאומצת הכוללת שעות עבודה רבות במהלך ההתמחות, דבר שלא התיישב עם הדרישות שמציב החוק להעסקת עובדת בהריון. מן המכלול עולה כי על-רקע סיטואציה זו, מנהלי הנתבעת חשו עצמם 'מרומים' ולאור זאת הם גילו יחס לעומתי כלפי התובעת הקשור להריונה.

"יחס זה התבטא, בין היתר, בניסיון לשכנע את התובעת לדחות את תקופת ההתמחות ולשמש כמזכירה במשרד עד לאחר תום תקופת ההריון, חלף תפקידה כמתמחה; בהעסקת התובעת במשך שעות עבודה מרובות, בניגוד להוראות החוק; בהפליית התובעת בתנאי העסקתה, כך שהתובעת הייתה היחידה שלא נהנתה מהעלאת שכר בתקופה הרלוונטית; וכן בהתבטאויות מפורשות בזמן אמת או בדיעבד המלמדות על היחס הלעומתי של הנתבעת".

בא-כוחו של גולן, עו"ד אברהם ילין, העז לכתוב: "היא להיכנס להריון מיד בתחילת ההתמחות כדי למנוע ממרשי לפטר אותה... הסיבה לכך שהיה ברור כי מדובר בהריון מתוכנן למטרות שמירה על מקום העבודה התבררה כי מיד לאחר ההודעה כי היא בהריון המתלוננת [התובעת] הפסיקה לתפקד והחלה להיעדר באופן שיטתי". טענות ההעדרות, מעירה רות, לא היו נכונות.

רות מציינת: "כאשר נשאל עו"ד דוד גולן ע"י בא-כוח התובעת וע"י בית הדין, אם הוא עומד מאחורי האשמות שיוחסו לתובעת במכתבי עוה"ד ילין, שהובאו לעיל, לפיהן התובעת תכננה את ההריון על-מנת להגן על עצמה מפני פיטורים, השיב על כך עו"ד גולן באופן שהיה במידה רבה מתחמק ולא ענייני".

עו"ד רינת גולן, בתם של דוד גולן ושל רעייתו אילת גולן המנהלת את המשרד, אף הציעה לשיפוני לעבור הפלה. רינת לא הכחישה זאת, אלא טענה שהייתה זו הערה חברתית על-רקע חייה האישיים של שיפוני - אך בית הדין אומר שהוא מתקשה לקבל את גרסתה, ושמכל מקום היה עליה להימנע מאמירה זאת. רות מסכמת וקובעת, כי משרד גולן הפגין "יחס עוין כלפי התובעת שהלך והתעצם עם הזמן, במיוחד שעה שהתובעת החלה לעמוד על זכויותיה כעובדת בהריון הנוגעות להיקף העסקתה".

גולן הציעו לשיפוני להפסיק את ההתמחות ולשמש כמזכירה, וטענו שעשו זאת משום שרצו בטובתה. רות קובעת שמדובר בטענה כוזבת ומוסיפה: "גם לו היה ממש בטענה זו מהבחינה העובדתית - דבר שלא שוכנענו בו כלל ועיקר - הרי שעדיין מדובר בהתייחסות פטרנליסטית הטומנת בחובה, בתור שכזאת, הפליה פסולה".

משרד גולן חויב לשלם לשיפוני הפרשי שכר בסך 53,000 שקל, 20,000 שקל בשל העסקה בשעות חריגות בזמן ההריון, 60,000 שקל על אפליה בשל הריון, 18,000 שקל משום שלא החזיר אותה לעבודה לאחר חופשת הלידה וסכומים נוספים. כמו-כן ישלם המשרד הוצאות בסך 17,500 שקל. נציגי הציבור חנה קפלינקוב ואלכסנדר ליפשיץ הסכימו עם רות. את שיפוני ייצג עו"ד עידו שיפוני, ואת גולן - עו"ד שמעון טננבלט.