היו"ר לשעבר של ועד עובדי התפעול בנמל אשדוד ומי שהיה האיש החזק בנמל, אלון חסן, זוכה (יום ה', 29.3.18) מכל האישומים נגדו. שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יואל עדן, מדגיש, כי חסן ומנכ"ל הנמל לשעבר, שוקי סגיס, זוכו לחלוטין ולא מחמת הספק, שכן "הראיות באישומים אלו מביאות למסקנה פוזיטיבית, כי לא בוצע ע"י הנאשמים המיוחס להם בכתב האישום".

המדינה טענה, כי מעשי שחיתות של חסן הניבו לו ולמקורביו רווחים של מיליוני שקלים בשנים 2013-2010, תוך שהוא נהנה משיתוף פעולה מצידו של מנכ"ל סגיס. גם בן-דודו של חסן, דוד חסן, זוכה.

כתב האישום ייחס לחסן לקיחת שוחד, בקשת שוחד, מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור ובתאגיד, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור, הלבנת הון, עבירות מס ועוד. על-פי כתב האישום, חסן קיבל במישרין 2.5 מיליון שקל מתוך הרווחים הפסולים של חברת דנה לוגיסטיקה שעימה פעל, ואשר בעליה - האחים יניב בלטר ואורי בלטר - הודו והורשעו במסגרת הסדרי טיעון. סגיס הואשם בעבירות של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור ובתאגיד וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

"הטענות הן רעשי רקע"

עדן אומר: "האישומים מתבססים אך באופן חלקי על ראיות, ובעיקר על חיבור ביניהן, באופן הנעדר עיגון ראייתי, וחלק גדול מהראיות מהוות ראיות נסיבתיות... אני מוצא כי לא רק בספק סביר מדובר, אלא בתמונה השונה מזו המוצגת בכתב האישום.

"עוד מתחילת ההליך נעשה ע"י עדי תביעה, חוקרים, שימוש בביטוי 'רעשי רקע', בהתייחס לטענות רבות שהועלו עוד בתחילת החקירה, ע"י הנאשמים ומי מטעמם, כנגד בעלי תפקידים וגורמים אחרים, בנמל ומחוצה לו. המסכת הראייתית הרחבה שבאה בפני, מביאה למסקנה כי אותם 'רעשי רקע', כהגדרת גורמי החקירה, הינם הצליל המרכזי שהיה עליהם להאזין לו, וכי 'רעשי הרקע' הינם הדברים הנטענים כנגד הנאשמים".

על-פי כתב האישום, חסן ניצל את מעמדו להשגת התקשרויות פסולות לחברת דנה לוגיסטיקה, שהאחים בלטר היו קשורים אליו קשר הדוק. על-פי כתב האישום, כל הנאשמים ניצלו את תלותם הכלכלית של הלקוחות בנמל ובוועד העובדים, והציגו בכזב את דנה כגורם ששכירת שירותיו הכרחית לפתרון בעיותיהם של לקוחות הנמל מול הנמל והוועד. התקשרויות אלה הזרימו לקופתה של דנה 22 מיליון שקל, שהועברו בחלקם כשוחד לחסן באמצעות עסקיו הפרטיים, ואף שימשו חלק מהחשודים לעסקות בינלאומיות של סחר בדלק גנוב והלבנת הון.

עדן קובע: "האופנים אשר נטען כי בהם התבטאה העברת שוחד אל הנאשם 1 [חסן] התבררו כעסקות אמת, כקבלת דבר אשר ניתנה תמורה כנגדו, וכעסקות כלכליות, לאחר התייעצות עם גורמים רלוונטיים, וניתנו הסברים והובאו ראיות להוכחת סבירות העסקות האמורות.
מנגד, הוכח כי אין כל קשר בינן לבין חברת דנה, או בינן לבין תמורה מחברת דנה, ואף עסקה אינה עם חברת דנה". עוד אומר עדן: "אין כל ראיה או ראשית ראיה לכך שנאשם 1 ביצע פעולה, באופן ישיר או באופן עקיף, לעידוד התקשרות עם חברת דנה, או לעצם יצירת מצב הדברים לפיו תועדף חברת דנה".

"לא הוכחה כל תרמית"

עוד התייחס כתב האישום לחברת הופס למוצרי ניקוי, שהייתה בשליטתו של חסן, ואשר בה שימש בן-דודו אבי חסן כמנהל הכספים. המדינה טענה, כי מאחר שחסן ידע שחברה זו לא תוכל להתקשר במישרין עם הנמל, הוא התקשר עם חברת קליר החזקות שבבעלות מקורביו, דניאלה צבאן וברוך רונן. חסן פעל בעצמו ובאמצעות עובדי נמל אחרים, לעתים תוך הפעלת לחץ ובמרמה, כדי להבטיח שהצעות המחיר שהוגשו ע"י קליר הן שיזכו במכרזי הנמל - טענה המדינה.

על פרשה זו אומר עדן, כי קליר מכרה לנמל את חומרי הניקוי שייצרה הופס ללא כל מעורבות של אלון חסן. לאחר שנודע לבכירי הנמל, כי קליר מוכרת מוצרים שמייצרת הופס - איש מהם, כולל היועץ המשפטי והמבקר הפנימי, לא ראה פסול בהמשך ההתקשרות עם קליר. "לא הוכחה כל מרמה, לא הוכחה הפרת אמונים ולא הוכח ניגוד עניינים. לא הוכח ביצוע מעשה במסגרת התפקיד, וגם אם נראה בכך ביצוע מעשה במסגרת התפקיד, אין הוא עולה כדי היסודות שהוגדרו לעבירת מרמה והפרת אמונים", קובע עדן.

פרשות נוספות אליהן התייחס כתב האישום נגעו ליצואני גרוטאות מתכת, חברת נשר וחברת כי"ל דשנים. לטענת המדינה, חסן ואחרים פעלו במרמה מול לקוחות הנמל כדי לקדם את שירותיה של חברת דנה לחברות אלה בתחום פיקוח ובקרה, זאת בתמורה ל"שקט תעשייתי", כהגדרתם, שיאפשר את פעילות החברות בנמל ללא שביתות וללא עיצומים, וכך סחטו מהם כספים בהיקף ניכר. נשר שילמה 1.4 מיליון שקל, ואילו כי"ל דשנים סירבה לשלם - נטען.

חסן הגן על העובדים

עדן קובע: "אין כל ראיה לכך שנאשם 1 [חסן] ביצע פעולה, באופן ישיר או באופן עקיף, לעידוד התקשרות עם חברת דנה, או ליצירת מצב דברים לפיו תועדף חברת דנה". החברה עסקה בטיפול בגרוטאות שנותרו בנמל, וההתקשרות איתה באה לאחר שנים של הזנחה ולאחר שהמשרד להגנת הסביבה החל באכיפה. החלטתו של חסן להשבית את הנמל בעקבות צעדים אלו, אומר עדן, לא הייתה קשורה לחברת דנה, אלא חלק מפעילותו הלגיטימית להגן על עובדי הנמל, שמצאו את עצמם חשופים לקנסות וכתבי אישום.

"הדרישה לפיקוח [על הטיפול בגרוטאות] באה מהמשרד להגנת הסביבה דווקא. עובדה זו שוללת את התאוריה כי כל מטרת אותה שביתה הייתה להביא למצב בו יהיה צריך פיקוח, וחברת דנה תיכנס כך לעבודה", קובע עדן. "אין, ולא הוכח, קשר בין העובדה שלאחר מכן, התקשרה חברת דנה עם יצואני מתכות כדי לתת שירותי פיקוח ושירותי שמירה מפני נפילת גרוטאות למים, לבין ההתנהלות דלעיל". ההחלטות היו מקצועיות וענייניות, ולכן אין לייחס כל עבירה לחסן ולסגיס.

בנוגע לחברת נשר אומר עדן, כי החומר שהיא מייבאת (קלינקר) עלול היה לגרום למפגעים של איכות הסביבה ולחשוף את עובדי הנמל להליכי אכיפה. לכן, ההשבתה שיזם חסן הייתה עניינית ואף זכתה לתמיכת ההסתדרות. אנשי נשר הם שבחרו להתקשר עם חברת דנה, שהעניקה להם פתרון למניעת מפגעים. עמדת המדינה, לפיה הנמל ולא נשר הוא שהיה צריך לשאת בעלות ההתקשרות עם דנה, אינה הגיונית ואף אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק - מוסיף עדן.

על כי"ל דשנים נאמר בפסק הדין: "לא הוכח מאומה מטענות אלו. הוכח, בראיות פוזיטיביות, בדברים שנאמרו על-ידי אנשי כי"ל עצמם, כי לא היה כל איום. הראיות של המדינה "כוללות דברי עד [יוסי גלעד מחברת כי"ל] אשר עדותו אינה אמינה, דבריו עוברים שינויים, ואינם מתיישבים עם דברים כתובים, מוקלטים, ועדויות אחרות. אין זה ברור כיצד לא ניתנה הדעת לאותה התנהלות של העד האמור, לתכתובות דואר אלקטרוני ולשאר הראיות".

המדינה טענה עוד, כי חסן וסגיס דרשו גם מחברת שמן להתקשר דווקא עם דנה. עדן קובע: "הבאת חברת שמן לנמל הייתה ענין עצמאי, מנותק, ולא קשור לחברת דנה, והייתה בבחינת אינטרס של הנמל". שמן בחרה תחילה בחברה אחרת, ועברה לעבוד עם דנה רק לאחר שמפעיל קידוח הגז שלה התלונן על אותה חברה.

"חוש הריח אינו כלי פרשני"

בהתייחסו לכתב האישום בכללותו, אומר עדן: "מצאתי בטענות שהועלו בהליך זה, שוב ושוב, פרשנות יתר, למעשים אשר ניתן לפרשם גם כנטולי אפיון פלילי. שוב ושוב היה צריך לכייל את התהליך הפרשני, לבחון את הדברים בהקשרם, ורק אז להסיק מה משמעותם, ולתת לדברים את מובנם הרגיל, ואת הפרשנות הטבעית וההגיונית לביצועם.

"...טענות אשר מתמקדות באווירה, בשמועות, בריח לא טוב העולה מהתנהלות וכיו"ב, אין מקומן בתהליך הגעה למסקנה בדבר פליליות מעשה. חוש הריח אינו יסוד מיסודות עבירה, ואינו כלי פרשני. גם ראיות נסיבתיות, אשר מהן מתבקשת גזירת מסקנה בדבר פליליות מעשה, צריכות להיות ראיות קבילות, והחיבור ביניהן אינו יכול להיעשות בדרך של השערה, אלא במסקנה מעל לספק סביר". ובהמשך: "חוש הריח של המשפטן, יהא הוא אנין ומדויק ככל שיהא, אין הוא בבחינת יסוד מיסודות עבירה, ואין הוא הבסיס לקביעה אם נעברה עבירה, אם לאו".

את המדינה ייצגו עוה"ד עמיחי חביביאן וצחי יונגר; את אלון חסן ייצגו עוה"ד אשר אוחיון וחן הולנדר; את סגיס ייצג עו"ד ישראל אסל; ואת דוד חסן - עוה"ד ניל סיימון ואליסף יפרח.