אנחנו, אנשי השורה פה, בערי העולם ובכפריה, המדברים בשבעים לשון שבעים שפות של יום יום על מלאכת יומנו, ועל ילדינו, על הוצאותינו ועל הכנסותינו, על אהבותינו ועל תקוותינו ועל אכזבותינו, איננו יודעים או איננו מסוגלים להעלות על הדעת כי אין שיגרה של יום יום צבעוני או אפור, מרתק או מדכא בחדרי החדרים בהם יושבים פרנסי העולם. מן החלונות הפתוחים ומן הסדקים של הנעולים מתמלטת לחישה כי חושבים שם מלחמה. כי היא עלולה להתרגש על ראשינו הנמצאים כבר שנים ארוכות בענני השלום, אפילו הם קודרים, כי היא עלולה להתפרץ מן הציוצים של נשרים עולבים ונעלבים הדואים מקצה תבל על קצה מעלינו ואף על-פי שאנו שומעים ומבטלים את שפיותם א את רצינותם או את עזותם, ומה שהם עצמם לא מאמינים כי נתכוונו אליו באמת - יגרור אותם להכות כנף בכנף, מקור במקור, טורפים בטורפים, ואנו, מופתעים עד תדהמה נראה, אם לא נתעוור, כי שתי מעצמות גרעיניות סבים את הפלנטה ופתילים בוערים בידיהם.