70% מהתיקים הנפתחים בחשד לביצוע עבירות מין בקטינים, נסגרים בשל העדר ראיות. כך מגלה (יום ב', 8.5.19)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא. 32 כתבי אישום הוגשו שנתיים ומעלה לאחר פתיחת התיק במשטרה, חמישה מהם - לאחר ארבע שנים.
מספר התיקים בתחום זה שנפתחו במשטרה בשנת 2017 (1,435) היה גבוה פי שמונה ממספר התיקים שנפתחו בשנת 2010 (175). מספר הקורבנות הקטינים בשנים 2018-2010 היה 9,900, כמחציתם בני 12 ומטה. מחקר שבוצע באוניברסיטת חיפה עבור משרד החינוך מצא, כי 19% מבני הנוער שהשתתפו בו חוו פגיעה מינית. אולם דוח המבקר מוצא שיש ליקויים רבים בטיפול בהם - כמו גם במניעת עבירות חוזרות מצד עבריינים מוכרים.
בניגוד לנוהלי המשטרה והנחיותיה, חקירות קטינים בני 14 ומעלה שנפגעו בעבירות מין, בוצעו רובן בתחנות משטרה ולא במרכזי הגנה. כמו-כן, בניגוד לנוהל המשטרה ובניגוד להנחייתו של ראש מחלקת נוער, פעמים רבות חוקרי המשטרה מפנים בקשות לחקירת ילדים עד גיל 14 לא למרכזי ההגנה, אלא היישר לחוקרי הילדים המחוזיים. לכן, פניות שהגיעו למשטרה לא הגיעו למרכזי ההגנה.
בשנת 2016 החליטה הממשלה להקים במשרד לביטחון פנים (בשיתוף משרד החינוך, משרד המשפטים, משרד הרווחה ומשרד הבריאות) מערך משולב, משטרתי ואזרחי, שיפעל נגד תופעות אלימות ופשיעה באינטרנט ולמניעתן, לרבות ברשתות החברתיות, ובמיוחד אלימות ופשיעה נגד ילדים ובני נוער. המערך הופעל בנובמבר 2018, אך אין לו תפיסת הפעלה מאושרת ותוכנית עבודה סדורה.
המערך מורכב משתי יחידות, יחידת מטה ויחידה אופרטיבית, והאחריות הפיקודית מפוצלת בין שני מפקדיהן, בעלי אותה דרגה. המבנה הדו-ראשי של המערך מקשה על המפקדים ועל העובדים לפעול כמערך אחד בעל מטרות משותפות, ויצר בין שתי היחידות יחסים מתוחים וקשיי תפקוד חמורים בעבודה השוטפת.
חלק מהגורמים השותפים שנדרשו לאייש את המוקד הטלפוני של המערך, האמור היה לפעול כל שעות היממה, לא איישו את מלוא התקנים שאושרו להם. משום כך, בדצמבר 2018, שנה ויותר לאחר התכנון המקורי, עדיין פעל המוקד במצבת כוח אדם חסרה. הפעלת המוקד כרוכה בקשיים טכנולוגיים: הוא אינו מקבל אלא פניות טלפוניות, ואי-אפשר לפנות אליו בדרכים אחרות כגון תוכנות או אפליקציות להעברת מסרים מיידים. כמו-כן, במוקד משמשות שתי מערכות שונות, אחת לקבלת השיחות ואחת לטיפול בתלונות, והשימוש בשתיהן גם יחד גורם תקלות.
מכלל 1,400 עברייני המין שהיו בבתי הכלא ב-2017, כ-60% לא היו משולבים בתוכנית טיפולית כלשהי. תנאי הקבלה לקבוצות הטיפול הייעודי, ובהם יתרת מאסר של שנתיים לפחות, מוטיבציה לטיפול והערכת מסוכנות, הם בפועל חסם לשילובם של עברייני המין בתהליך הטיפולי. לפיכך, רוב עברייני המין הכלואים אינם מקבלים טיפול ייעודי בבית הסוהר, טיפול שהוא החוליה הראשונה ברצף השיקום של העבריין המורשע.
בידי שב"ס אין ריכוז נתונים על רמת המסוכנות של כלל עברייני המין, במיוחד אלה מהם שריצו תקופת מאסר של שנתיים ופחות וממילא לא עברו טיפול ייעודי בבית הסוהר. חזרתם לחברה של אסירים משוחררים בלי ששום גורם בקהילה יודע את רמת מסוכנותם ואת מידת הסכנה שיעברו שוב עבירת מין - אינה רצויה ואף עלולה לפגוע בציבור.
יחידת צור בשב"ס מפקחת על עברייני מין כל שעות היממה כל ימות השבוע, על-פי החלטת בית משפט שיהיו נתונים לפיקוח ולמעקב תקופה מסוימת. ישנה עלייה מתמדת במספרם של עברייני המין המשתחררים מדי שנה לקהילה. מספר המפוקחים על-ידי יחידת צור בשנת 2018 היה 1,256 והוא עולה בממוצע ב-10% בקירוב מדי שנה. אולם היחס בין מספר קציני הפיקוח ובין מספר המפוקחים נמוך מהיחס הנדרש לפיקוח שקבעו המשרד לביטחון פנים והשב"ס.
הצורך לטפל בקטינים שנפגעו מינית הכרחי, משום שהשפעתו חיובית על התגובות בעקבות האירועים הטראומטיים ומשום שללא טיפול עלולים להיגרם לקטינים נזקים כבדים לאורך זמן. בשנים 2017-2015 טופלו 6,300 קטינים במרכזי הטיפול ואצל מטפלים פרטיים, במימון משרד הרווחה, 70% מהם בני פחות מ-12. על-אף המלצה מאוקטובר 2011 על הקמת 19 מרכזי טיפול אזוריים, ולמרות הגידול המתמיד במספר המטופלים, במועד סיום הביקורת פעלו 13 מרכזי טיפול בלבד.