יוסי מסי

בשורה טובה: אזלו צרותינו. יש רכבת לירושלים ושדה תעופה חדש בתל אביב, אין בזבוז בצה"ל ומחסור בדירות, משרדי הממשלה פועלים כשעונים שווייצריים והרשויות המקומיות נקיות כפיים. עובדה: מבקר המדינה, יוסי שפירא, התפנה למשימה החשובה באמת - בדיקת האופן בו חולקו הכרטיסים למשחק הכדורגל בין ישראל וארגנטינה.

די היה בפרסום ידיעה בידיעות אחרונות (יום ה', 31.5.18) כדי שכמה צדקנים ופופוליסטים ירוצו למבקר. למה לטרוח לשאול אם הידיעה נכונה? למה לטרוח ולבדוק מה היה במשחקים קודמים? למה לטרוח ולראות שחלק ניכר מהכרטיסים ניתנים במתנה לנזקקים? כולם רוצים טיפת פרסומת בשולי מכנסיו של ליאו מסי.

מילא הם - איתן כבל ודומיו. אבל מבקר המדינה? ככה בודקים - על-פי ידיעה בודדת בעיתון? לזה מקדישים את המשאבים - לאירוע נקודתי ובסופו של יום שולי? מי היה מאמין, שיבוא היום ובו שופט מחוזי בדימוס המחזיק באחת המשרות החשובות במדינה, יגשים בצורה הכי מילולית את דבריו של מישאל חשין על האדם הקורא משהו בעיתון הבוקר ומיד עותר לבג"ץ. ואגב, באמת מפליא שלא הוגשה עתירה למנוע את קיום המשחק.

אלא ששפירא הוא פופוליסט ורודף כותרות, וזה ממש לא מהיום. כמעט בכל אירוע משמעותי הוא מודיע על בדיקה או מפנה את תשומת הלב לדוחות ביקורת שהתריעו מראש. שפירא מזכיר את מה שאמר בנו של הנשיא תדי רוזוולט על אביו: "בכל אירוע הוא רצה להיות במרכז. בחתונה הוא רצה שיחשבו שהוא החתן, ובהלוויה הוא רצה שיחשבו שהוא הגופה".

רדיפת הכותרות של שפירא עלולה לגרום נזק ממשי לעבודת הביקורת. במקרים רבים זו צריכה להיעשות כמו חקירה: בחשאיות ובהפתעה. אלו כמובן אינן אפשריות כאשר הגורם המוסמך ביותר חושף מראש את קיומה. במקרה הנוכחי, שפירא גם הציב תאריך יעד לסיום הביקורת: לפני המשחק (שיתקיים ב-9.6.18). המבוקרים יצטרכו להתאים את עצמם ללו"ז הדחוק הזה - שנקבע גם הוא רק משיקולים תקשורתיים: אחרי המשחק - את מי זה יעניין? ושיהיה ברור: לא משנה מה יהיו הממצאים - אין להם שום משמעות מעשית על המשחק הזה.

בהעדר שיניים של ממש, כל מבקרי המדינה יכלו להסתמך בעיקר על התקשורת שתפעיל לחץ בעקבות ממצאיהם. בשנים האחרונות זה לא קורה - גם בשל ריבוי הדוחות, גם משום שכולנו התרגלנו וגם משום שהתקשורת נחלשה. ריצת אמוק לתקשורת בכל שני וחמישי, רק תחליש עוד יותר את מוסד המבקר ואף תבזה אותו. זה מחיר גבוה מדי תמורת תאוות הפרסום של שפירא.