המשנה לשעבר לפרקליט המדינה, יהודה שפר, טוען שלא הבין את החוזה המיוחד עליו חתם עם תחילת העסקתו בפרקליטות. כך עולה מתביעתו של שפר, להגדיל את סכום הגימלה שאישרה לו נציבות שירות המדינה.

ביולי 2002 נחתם בין שפר לבין המדינה "חוזה אישי לבכירים", על פיו הועסק שפר עד פרישתו במארס 2018. החוזה נחתם כאשר שפר התבקש להקים את הרשות לאיסור הלבנת הון, והוא עמד בראשה עד 2009. לאחר מכן שימש שפר כמשנה לפרקליט המדינה - תחילה לאכיפה כלכלית ולאחר מכן לתפקידים מיוחדים.

בערעור שהגיש (19.6.19) לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב אומר שפר, כי בתפקידו כמשנה לפרקליט המדינה, היה שכרו - כמו של יתר המשנים - צמוד לשכרו של שופט מחוזי (כיום - כ-33,000 שקל בחודש). לדבריו, שכרו לצורך חישוב הגימלה המגיעה לו לאחר פרישתו צריך להיות שכר זה, שכן זה היה השכר האחרון שקיבל. אולם נציבות שירות המדינה החליטה שהבסיס לגימלה יהיה שקלול שכרו בכל שנותיו בשירות המדינה. המשמעות היא בסיס נמוך יותר, משום ששכרו של שפר כראש הרשות להלבנת הון היה נמוך משכרו האחרון (בתביעה אין נתונים מספריים).

לדברי שפר, "נוסח החוזה המיוחד לפיו הועסק אינו ברור להדיוט בדיני עבודה (ואפילו למשפטן)", וגם הנציבות נזקקה לזמן כדי לדון בפרשנותו. עוד הוא טוען, כי קבלת עמדת הנציבות תגרום לכך שהוא יופלה לרעה לעומת יתר המשנים לפרקליט המדינה. תביעתו של שפר הוגשה באמצעות עוה"ד חיים ברנזון ואסף ברנזון.

במכתב הנציבות, המצורף לתביעה, נדחתה דרישתו של שפר בנימוק שכאשר התמנה למנהל הרשות להלבנת הון - הוא ויתר על כתב המינוי שלו במסגרת דירוג הפרקליטים וחתם על חוזה אישי. כיוון שכך, חוק הגמלאות אינו חל עליו, ולא ניתן היה לשנות מצב זה כאשר התמנה למשנה לפרקליט המדינה. הנציבות אומרת, כי קבלת דרישתו של שפר - היא שתפלה אותו לטובה מול עובדים אחרים באותו מצב.