הפרלמנט הבריטי סירב להצביע היום (שבת, 19.10.19) על אישור הסכם הברקזיט עם האיחוד האירופי. כעת חייב ראש הממשלה, בוריס ג'ונסון, לבקש מן האיחוד דחייה של הברקזיט, האמור להתבצע ב-31 בחודש – אך אין בכוונתו לעשות זאת. ג'ונסון הודיע, כי ינסה שוב לאשר את ההסכם בהמשך השבוע.

ג'ונסון ביקש מהפרלמנט לאשר היום את ההסכם המתוקן בנוגע לגבול בין שני חלקי אירלנד, אליו הגיעו בריטניה והאיחוד השבוע. אולם הפרלמנט קיבל ברוב של 322 נגד 306 הצעת תיקון שיזם אוליבר לטווין, ולפיה יצביע על ההסכם רק לאחר שתאושר כל החקיקה הדרושה ליישומו – תהליך העשוי להימשך עוד מספר חודשים. הפיכת ההסכם הנוכחי למסמך מחייב מבחינה משפטית צפויה להימשך חודשיים, ורק לאחר מכן תוכל ממשלת בריטניה להכין את החקיקה הפנימית ליישומו. זוהי הפעם החמישית ברציפות, מאז נכנס לתפקידו לפני שלושה חודשים, בה ג'ונסון סופג מפלה בהצבעה מרכזית בפרלמנט.

לטווין היה מי שיזם את החוק המחייב את ג'ונסון לבקש ארכה, אם לא יהיה הסכם מאושר עד היום. לכן, אמור כעת החוק להיכנס לתוקף – וזו הייתה מטרתו של לטווין: לדחות את הברקזיט. אולם ג'ונסון אמר מספר פעמים, כי לא יציית לחוק זה. אפשרות נוספת היא שיגיש בקשת ארכה – אך בניסוח שיבהיר שהוא מצפה מהאיחוד לדחות אותה. מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, הזהיר שג'ונסון ימצא את עצמו בפני הליכים משפטיים אם לא יציית לחוק הדחייה.

נשיא הנציבות האירופית, ז'אן-קלוד יונקר, אמר בסוף השבוע, כי לדעתו אין מקום לדחייה נוספת של הברקזיט. קנצלר גרמניה, אנגלה מרקל, אמרה לעומת זאת, כי אם בריטניה תבקש דחייה – על האיחוד להעניק אותה. אם תוגש בקשה כזאת, די בהתנגדות של אחת מ-27 חברות האיחוד כדי שהיא תידחה. אם לא יאושר ההסכם ולא תינתן ארכה, תפרוש בריטניה בסוף החודש בלא הסכם – במה שלפי כל התחזיות יהיה בעל משמעויות קשות מאוד עבורה.

ערב הדיון נראה היה, כי ג'ונסון יתקשה מאוד להשיג את הרוב הדרוש לאישור ההסכם, אם כי הוא הביע ביטחון ביכולתו לעשות זאת. חישובים שונים העלו, כי עליו לגייס כמה עשרות מבין 70-50 חברי הפרלמנט שהתלבטו כיצד להצביע. הוא הבהיר, כי על הפרלמנט לבחור בין ההסכם החדש לבין פרישה ללא הסכם, ושב על התנגדותו הנחרצת להבאת ההסכם למשאל עם. ההערכות כעת הן, כי אם יצליח ג'ונסון להביא את ההסכם להצבעה – התוצאות יהיו צמודות מאוד.

אם ג'ונסון יביא שוב את ההסכם להצבעה בימים הקרובים, ינסו מתנגדיו לצרף לו שורה של הסתייגויות – כגון דרישה להביאו למשאל עם. התמיכה הבין-מפלגתית בהחלטה שהתקבלה היום מלמדת, כי מעמדו של ג'ונסון – לממשלתו אין רוב בפרלמנט – הוא רעוע מאוד.

מה קובע ההסכם

במסגרת ההסכם, תישאר צפון אירלנד בשוק המשותף האירופי בתחום הסחורות, ועל טובין שייכנסו מבריטניה אליה יחולו כללי המכס האירופיים. אולם מבחינה חוקית יהיה הצפון חלק ממעטפת המכס הבריטית, מה שמאפשר לג'ונסון לטעון שבריטניה כולה עוזבת את האיחוד.

שלטונות בריטניה יוכלו לאכוף את המכסים הבריטיים על סחורות שיגיעו ממדינה שלישית, כל עוד הן לא ייכנסו לשוק המשותף - כלומר, לא יעברו לאירלנד או למדינה אחרת באיחוד. במקרה שהסחורות עלולות לעבור לשוק המשותף, יהיה על בריטניה להפעיל לגביהן את המכסים האירופיים. עוסקים בצפון אירלנד יוכלו לבקש מממשלת בריטניה החזר אם המכס הבריטי יהיה נמוך מן המכס האירופי שישלמו.

בנושא המע"מ נקבע, כי בצפון אירלנד יחולו הכללים האירופיים, אך ממשלת בריטניה תהיה האחראית לגבייתו ולאכיפה נגד המשתמטים ממנו. ועדה משותפת לבריטניה ולאיחוד תקבע כיצד בדיוק תפעל מערכת זו. ככלל נקבע, כי ההסכם בנוגע לצפון אירלנד לא יוחלף בידי הסכמי סחר עתידיים בין בריטניה לאיחוד.

בנוגע להמשך הדרך הוסכם, כי ארבע שנים לאחר תום תקופת המעבר (הזמן בין תחילת הפרישה הבריטית לבין סיומה, כנראה בשנת 2021), יבחר הפרלמנט הצפון-אירי על הישארות בהסכם זה לבין הצטרפות לבריטניה בפרישה מהאיחוד. הפרלמנט הוא שיקבע האם ההחלטה תתקבל ברוב רגיל, או ברוב בו לפחות יתמכו בהחלטה לפחות 40% מתומכי העצמאות הצפון-אירית ו-40% מתומכי היותה של צפון אירלנד חלק מבריטניה, ובסך-הכל - 60% מהצירים. ארבע שנים מאוחר יותר ניתן יהיה לפרוש מההסכם ברוב רגיל, ולאחר שמונה שנים - ברוב המיוחס. אם יחליט הצפון לפרוש מההסכם, יינתנו לו שנתיים להתארגנות עד הפרישה בפועל.

ההצהרה הפוליטית המשותפת, בנוגע לעתיד היחסים בין בריטניה לאיחוד, אומרת, כי בריטניה תישאר מחויבת לקיומה של תחרות הוגנת בין החברות הבריטיות לבין אלו האירופיות. עם זאת, בריטניה מעונינת ביחסים פחות הדוקים עם האיחוד, והדבר יבוא לידי ביטוי בהסכם הסחר החופשי עליו יחתמו הצדדים. ניסוח זה בא במקום הדרישה האירופית למחויבות בריטית לכלליו בנוגע לאיכות הסביבה וזכויות העובדים - מחויבות שנועדה למנוע מחברות בריטיות לאמץ כללים מקלים יותר וכך להוזיל את מוצריהן/שירותיהן.