"אין לי כוונה להתערב בכל שיקול דעת, אבל לא יכול להיות שהכל הוא כזה. כשהטוען יטען שחיתות, אני לא עוצר. קודם כל אבדוק. לא החוק יעצור אותי ולא אתם [הפרקליטות]. וכך גם במקרי קיצון. על זה אני מוכן להתקוטט. ואם לא תשתפו פעולה? אני באותו ערב בשלושת הערוצים. אם אחסם, אשתמש בכל אמצעי התקשורת". כך אומר נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן.

בראיון המתפרסם (יום ו', 24.1.20) בידיעות אחרונות מוסיף רוזן, כי לפי החוק היבש בכלל אסור לו לדבר עם התקשורת, "אז זה שאני מרחיב את סמכויותי, לא בדיוק מתיישב עם החוק. התקשורת בשבילי היא כלי. העיקר הוא, שהפרקליטות מרגישה את הנציבות הרבה מעבר למה שנאמר בתקשורת. והראיה: מאז שנכנסתי, יש עשרות המלצות שמיושמות והפניות לנציבות עלו בעשרות אחוזים".

רוזן מדגיש: "האנשים היחידים שאמנע מלבקר הם אשתי והילדים שלי. אני לא רואה בעיניים ולא חייב כלום לאף אחד. לחץ עלי לא יעזור, כי אז הלוחץ רק יהפוך למטרה. עלי לא מאיימים - בין היתר, כי אחרי התפקיד הזה אני לא חותר לשום תפקיד. לא יכולים להגיד עלי: רוזן עושה חשבון".

בתשובה לשאלה האם הפרקליטות מתנשאת ויהירה, אמר רוזן: "אני לא יודע אם זה נכון, אבל הציבור אכן מרגיש ככה". לדבריו, תחושה זו נובעת מליקויים בשירות לאזרח מן השורה, כגון אי-מתן תשובה במשך זמן רב ושיהוי בלתי נסבל בסגירת תיקים. לכן, אומר רוזן, הפרקליטות חייבת לזכור שתפקידה הוא לשרת את הציבור ולבדוק מהיכן נובעת התחושה הקשה כלפיה הקיימת בציבור.

לצד זאת מדגיש רוזן, כי מעולם לא נתקל בתפירת תיקים - ההאשמה שמייחסים בנימין נתניהו, אמיר אוחנה ואחרים בנוגע לתיקים נגד ראש הממשלה. רוזן מזכיר, כי הוא היה השופט שזיכה את אביגדור קהלני ויעקב נאמן - שני תיקים המוזכרים שוב ושוב בהקשר זה - וכי לנאמן נעשה עוול נורא בדמותו של כתב אישום שכלל לא היה מקום להגיש. "אבל מכאן ועד תפירת תיק? שטויות. בכלל, מעולם לא נתקלתי במקרה של זדון ופשע [בהגשת כתב אישום]. היו טעויות דרמטיות, קשות, ובשפה עממית - גם מטורפות. אבל לא תפירה". הוא גם אומר, כי איש לא הגיש תלונה על אופן הטיפול בתיקי נתניהו, ו"אילו היו פונים אלינו - היינו בודקים, ללא כחל וסרק".

רוזן שב ומותח ביקורת חריפה על התנהלותה של רות דוד, לשעבר פרקליט מחוז תל אביב, בנוגע לסגירת התיקים על החשדות לשחיתות ברשות המיסים (פרשת רפי רותם) ובפרשת קופת חולים מאוחדת. בנוגע לתיק הראשון, מתאר רוזן כיצד התקשה במשך תקופה ארוכה לקבל מן הפרקליטות את החומר הרלוונטי, ושב על ממצאיו העיקריים בפרשה. הוא אומר, כי דוד לא הייתה יכולה לסגור את התיק בתוך שלושה ימים, כולל סוף שבוע, וכי תמוה שלא הייתה בתיק זה מעורבות של פרקליטות המדינה - כשם שתמוהה העובדה שהוא בוער עשר שנים לאחר פתיחתו, ולא נותר תיעוד גם בנושא זה.

בעניין קופת חולים מאוחדת, אומר רוזן כי היה מקום לחקור את העלילה של אחת מעובדות הקופה נגד חושף השחיתות, משה חברוני, שהיה מנהל מחוז ירושלים במאוחדת. הדברים הגיעו אל דוד אחרי ביקורת חריפה ביותר של מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס - ואז "או שהם מגיעים למשטרה ואין מושג מה קורה איתם, או שהם בכלל לא מגיעים לשום מקום!" עם זאת, רוזן מדגיש שהוא אינו מעלה על דעתו שהפרקליטות כיום מנסה לטייח את מעשיה של דוד. לדבריו, ייתכן שאביחי מנדלבליט ושי ניצן טעו כאשר לא הורו לפתוח בחקירת פרשות אלו, או שלא היו די ראיות - אך אין מדובר בטיוח.

על הירידה באמון הציבור בפרקליטות אומר רוזן, שהיא נובעת בין היתר מפרשת דוד, וגם מכך ש"הפרקליטות נלחמת ופועלת נגד גורמים רבי עוצמה והם משיבים מלחמה שערה, ובמלחמה שני הצדדים נפגעים". הוא גם יוצא נגד העובדה, שמח"ש סוגרת תיקים רבים ומטפלת רק בעבירות חמורות של שוטרים, ולדבריו "הרבה פעמים הפניות [בנוגע למח"ש] לא מחמיאות וההמלצות הרבה פעמים קשות".