הפטרה השבוע רגישה למצוקות אישה

ההפטרה לפרשת "וַיֵּרָא" רגישה למצוקות אישה; היא נותנת כבוד במיוחד לאישה המתמודדת עם מצוקה נשית קשה, הנובעת מהיותה אישה עקרה. נשים עקרות בחברות הקדומות היו נושאות על כתפיהן כתמים מוסריים, ואילו ההפטרה שלנו וגם פרשת השבוע אליה היא מצורפת זוקפות את קומתה של האישה, במיוחד זוקפות את קומתה של האישה שנמנע ממנה לתת ביטוי לנשיותה להיות אם לילדים.

פרשת השבוע "וַיֵּרָא" היא מפרק י"ח עד פרק כ"ב בספר בראשית. ההפטרה המצורפת לפרשת השבוע היא מספר מלכים ב', מפסוק א' עד פסוק ל"ז בפרק ד'. משלל הנושאים בהם מתמקדות פרשת השבוע וההפטרה המצורפת, אתמקד רק בנושא אחד המשותף לפרשה ולהפטרה. הנושא המשותף נותן ביטוי להתייסרות וכאב הפוקד נשים שנמנע מהן לבטא את נשיותן, כי חייהן עלו על שרטון של עקרות. מצבן קשה מנשוא בסביבה בה הן חיות, כי מייחסים להן את כל חטאי העולם. מצבן קשה יותר כשהן כבר בגיל מבוגר, ואפסו הסיכויים לתיקון המעוות. הטקסט בשני המקורות מגלה רגישות רבה לנושא הכאוב לאישה וגם למצוקת הגבר שחי איתה. בפרשת השבוע שלנו מדובר באברהם, אבי האומה.

בהפטרה ובפרשת השבוע אנו עדים למצוקות היומיומיות הקשות, החובטות בחיי נשים שאינן יכולות לבטא את נשיותן בהבאת ילדים לאוויר העולם. בפרשת השבוע התוודענו לכאב ולסבל של שרה, אשת אברהם אבינו. בהפטרה התוודענו בפרק ד' פסוק י"ד למצוקה קשה וכואבת של האישה השונמית, שהיא במצבה "בֵּן אֵין לָהּ" וגם "אִישָׁהּ זָקֵן". ההתבלות הגופנית והזקנה הם האויבים הנוספים, שחורצים את הדין הכואב והמייסר.

בפרשת השבוע נפרסת מצוקת שרה, אשת אברהם, המתקרבת לגיל תשעים. שותף לכאב גם האיש שלידה, אברהם אבינו, הזועק עוד בפרשה הקודמת, פרשת "לֵךְ-לְךָ", לעברה של השגחה האלוקית בתחושה קשה, כי אפסו כל הסיכויים לזכות בפרי בטן לרעייתו: "הֵן לִי לֹא נָתַתָּ זֶרַע ... אָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" (בראשית, פרק ט"ו, פסוקים ב'-ג'). הכאב של אברהם על היעדר המשכיות הוא גם בעל אופי לאומי.

לתחושת הערירות והכאב של אברהם, שהמשרת בביתו יהיה יורשו החוקי, מצטרף ביטוי של ייאוש מוחלט איתו מתייחד אברהם ואותו הוא שח אך ורק לליבו הנסער בפרשת "לֵךְ-לְךָ", בפרק י"ז פסוק י"ז: "הַלְבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הַבַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד?". מרגש הטקסט המקראי הער למצוקת הורים חשוכי ילדים, במיוחד כשההתבלות הגופנית כבר קבעה עובדות מוגמרות בגוף האישה ובגופו של הגבר.

בשני המקרים - בפרשת השבוע ובהפטרה - נס אלוקי הביא מזור למשפחות חשוכות הילדים. למזור בפרשת השבוע יש משמעות לאומית חשובה, כי נמצאה הדרך ליצירת ההמשכיות לנציג הנבחר של דור העשרים - אברהם אבינו. האמירה בספר בראשית פרק י"ב פסוק ב' ציינה שהליכת אברהם לארץ כנען היא לתכלית של היותו לגוי גדול. על-פי פסוק ג', מהגוי הגדול הזה יתברכו כל משפחות האדמה. פרי הבטן בפרשת השבוע עדות במעטה של לאומיות עברית שתפרח מפרי הבטן - מעטה העוטף את שרה, אם העם העברי.

בהפטרה, בניגוד לפרשה, נעדרת המשמעות הלאומית. יש בהפטרה רק משמעות אנושית מרגשת, המחוללת נס במתן פרי בטן לאישה שסבלה מעקרות ובעלה כבר זקן. פרי הבטן בהפטרה המצורפת לפרשה עדות במעטה של אנושיות, העוטף חיי אישה שזוכה לחיים חדשים - זוכה לאימהות המיוחלת. אני חותם את המאמר באמירת תודה לרגישות של ספר הספרים למצוקה של נשים עקרות.