שר הרווחה לשעבר, ח"כ חיים כץ, לא יועמד לדין באשמת מרמה והפרת אמונים. כך החליטה (יום ג', 4.2.20) ועדת הכנסת. ההחלטה מצריכה את אישור מליאת הכנסת.

הוועדה העניקה ל-כץ את החסינות המהותית, לפיה מעשיו נעשו במסגרת מילוי תפקידו ולכן לא ניתן כלל להעמידו לדין עליהם. בעד עילה זו הצביעו 16 חברי כנסת, עשרה התנגדו וארבעה נמנעו. כץ קיבל חסינות גם לנוכח הטענה שהימנעות מההליך נגדו לא תפגע מהותית באינטרס הציבורי: 17 הצביעו בעד ו-12 התנגדו. הוועדה דחתה את בקשתו של כץ להעניק לו חסינות בנימוק שכתב האישום הוגש תוך אפליה או בחוסר תום לב: 16 הצביעו נגד, ארבעה תמכו ועשרה נמנעו.

על-פי כתב האישום, באוקטובר 2010, ביוזמתו של איש שוק ההון מוטי בן-ארי, הניח כץ על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית - תיקון 44 לחוק ניירות ערך - שנועדה להביא לשינוי בסדר הנשייה של חברות המצויות בחדלות פירעון, כך שבעלי אג"ח "רגילים" יקדימו את בעלי השליטה בחברות. הדבר עשוי להביא לכך שבאופן מעשי, בעלי השליטה לא יקבלו בחזרה את חובות החברות כלפיהם.

לטענת הפרקליטות, כץ ומוטי בן-ארי תיאמו הזרמת עשרות הוראות מסחר בניירות ערך. כתוצאה מהתיאום נקשרו עשרות עסקות, בהיקפים של מיליוני שקלים, לאורך ימים רבים ובמגוון ניירות ערך, באופן שהניב לכץ תועלת כלכלית. לאחר אישורו של תיקון 44, נאמר בכתב האישום, המשיך בן-ארי להעניק לכץ טובות הנאה כלכליות שונות. במקביל, ניסה כץ לקדם הצעת חוק נוספת שיזם בן-ארי, ולפיה בעלי שליטה בחברות שנקלעו לקשיים יהיו חייבים להחזיר את הדיבידנדים שקיבלו בחמש השנים הקודמות - הצעה שגם היא הייתה מיטיבה עם בן-ארי וקבוצת קובי מימון שאליה היה מקורב.

ההחלטה התקבלה לאחר שני דיונים ממושכים וסוערים שקיימה ועדת הכנסת, אשר הוקמה במיוחד כדי לדון בבקשותיהם של כץ ובנימין נתניהו להעניק להם חסינות; נתניהו משך את בקשתו לאחר שהתברר שאין לה רוב. כץ טען, כי הוא זכאי בראש ובראשונה לחסינות המהותית, משום שפעל במסגרת תפקידו כחבר כנסת. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, טען, כי החסינות המהותית אינה חלה על מעשי עבירה, וכי פעולותיו של כץ היו קרובות לעבירת השוחד.

המחלוקת בין חברי הכנסת, בהתבטאויותיהם לקראת ההצבעה, הייתה בעיקר בשאלה האם אכן מגיעה ל-כץ החסינות המהותית, או שמדובר בחשדות שלגביהם צריך להכריע בית המשפט. כמה מהם קראו למנדלבליט לשקול מחדש את פרטי כתב האישום, לנוכח הטענות העובדתיות שנשמעו בדיון. חלק מחברי הכנסת התייחסו להשלכות האפשריות של כתב האישום על עבודת הכנסת בעתיד: האם הוא יצר את רגלי חברי הכנסת, או שמא יגרום להם לחשוף מראש קשרים אישיים.