חברת תנובה תשלם פיצוי של 15.8 מיליון שקל - בתוספת הפרשי ריבית והצמדה משנת 2010 - בשל העלאת מחיר הקוטג' תוך ניצול לרעה של מעמדה המונופוליסטי בשוק זה. כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, אסתר שטמר, בפסק דין שניתן בתחילת החודש והותר היום (יום ב', 22.6.20) לפרסום.

התביעה הייצוגית נגד תנובה הוגשה ביולי 2011, על-רקע המחאה החברתית שכזכור החלה כ"מחאת הקוטג'". הטענה הייתה, כי מאז מארס 2008 ועד למועד הגשת התביעה, הזניקה תנובה את מחיר הקוטג' תוך ניצול מעמדה כמי שהחזיקה בסביבוץ 70% משוק הקוטג' בשנים אלו. שטמר אישרה את התביעה כייצוגית ומאז התנהל הדיון בשאלה האם אכן תנובה עשתה זאת, ואם כן - מה היה גובה הנזק, תוך הגשת חוות דעת מנוגדות של מומחים מטעם התובע, עו"ד אופיר נאור, ומטעם תנובה.

שטמר דחתה את טענתה הבסיסית של תנובה, לפיה לא ניתן לתבוע מונופול בעילה של קביעת מחיר בלתי הוגן. "במקום שעילת התביעה הוכרה, אין להימנע במכוון משימוש בה, מסיבות הקשורות באידיאולוגיה שבעצם קיומה, או בגלל הקושי ביישום המבחנים לבחינתה. על כן, ככל שענייננו עונה על המבחנים שהוצבו בפסיקה - וכך אני סבורה - אין להירתע מקביעה פוזיטיבית" ולפיה מונופול ניצל לרעה את כוחו כדי לקבוע מחיר גבוה ובלתי הוגן. שטמר מדגישה: "למרות קשיי היישום, התועלת בקיומה של עילת תביעה הנוגעת לגביית מחיר מופרז על-ידי מונופול תוך ניצול כוחו לרעה, גבוהה ביותר לחברה".

שטמר מציינת, כי קשה לקבוע מהו מחיר בלתי הוגן. לדבריה, "למעשה אין בנמצא היום, בהנחיות הממונה, בפסיקה, או אף בפסיקה שהובאה מרחבי העולם - שום אמת מידה חדה בדבר שיעור הרווח התפעולי שילמד כי המחיר מופרז. הקביעה תוכרע לפי נסיבותיו של כל ענין". שפסר הסתמכה על מספר אפשרויות השוואה שהציגו הצדדים: שיעור הרווחיות של תנובה לעומת שש חברות חלב זרות, המחיר לפני המחאה החברתית ואחריה ורווחיה של תנובה ממוצרי הקוטג' לעומת כלל מוצריה.

שטמר מסכמת בהקשר זה: "לאחר שהוצג מחיר גבוה באופן משמעותי של הקוטג' בתקופת התביעה, ולאחר שהוצג פער משמעותי ברווח התפעולי של תנובה מן הקוטג' בתקופת התביעה - נתמלאו גם שלושה מבחני השוואה שונים לקביעה כי המחיר שגבתה תנובה עבור הקוטג' בתקופת התביעה היה מופרז ובלתי הוגן. האחד - השוואת שיעורי הרווח של תנובה מן הקוטג' לשיעורי הרווח של החברות הזרות. מהשוואה זו עולה, כי תנובה גבתה עבור הקוטג' בתקופת התביעה מחיר גבוה יותר מן המחיר הממוצע השנתי העליון של אחת החברות באחת השנים, ודאי יחסית לממוצע השנים והחברות שהוצג. לא ניתן לכך כל הסבר.

"המבחן השני - השוואת המחיר בתקופת התביעה למחיר שתנובה בחרה לגבות בשבע או שמונה השנים שחלפו מאז מלמדת גם היא על הפרזה משמעותית בשנות התביעה, שאין לה הסבר. והשלישי - השוואת רווחי תנובה מן הקוטג' לרווחיה מתשלובת החלב מעלה הפרש משמעותי. גם לכך לא ניתן כל הסבר. בנסיבות ענייננו, כאשר מדובר ביצרן מונופוליסטי שמחזיק בכוח שוק גדול, שמועצם עוד יותר ע"י הביקוש הקשיח למדי למוצר המדובר - יש בכל אלו כדי לענות על מבחן הוגנות המחיר, או לשם הדיוק, להיכשל בו".

בנוגע לגובה הנזק, מציינת שטמר כי נאור טען שהוא עשוי להיות למעלה מ-100 מיליון שקל, בהתאם לצורת החישוב. תנובה טענה שלא נגרם נזק כלשהו. לבסוף קבעה שטמר, כי הרווח של תנובה מהמחיר המופרז היה 3.5%-1% מן המכירות בשנים הרלוונטיות, וכאמור - קרוב ל-16 מיליון שקל. עוד קבעה שטמר, כי נאור יקבל בשלב זה 250,000 שקל, ומיליון שקל תשלם תנובה לעורכי דינו - שחר בן-מאיר ודוד דנינו. הצדדים יציעו כיצד לבצע את ההשבה, ואחרי סיומה עשוי לגדול הסכום שיקבלו נאור ועורכי דינו. את תנובה ייצגו עוה"ד טל אייל-בוגר ודר להב.