הקורונה גרמה לחלק מהאנשים לשקוע בדיכאון. לעומת זאת, היו כאלה אשר פרץ היצירה הציף אותם והם גילו כישרון שהיה טמון בהם ומצאו דרך לתרפיה באמצעות הכתיבה. קבוצת חוקרים מהמכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן מוכיחה לנו כי עברנו את פרעה, עברנו את מאורעות השואה ונוכל גם לנגיף הקורונה.

אמירטס, חברת התעופה הלאומית של איחוד האמירויות הערביות, הודיעה כי תפטר 9,000 עובדים מתוך 60 אלף, עובדי החברה. זו הפעם הראשונה שבה המוביל הגדול בעולם במונחי טיסות ארוכוחת טווח מגלה כמה מקומות עבודה יאבדו בעקבות משבר הקורונה.

בדרך כלל אנו מטיפים לא להיות לבד. תחושה של בדידות מסוכנת, ויש לשאוף להחלץ ממנה בדחיפות. אלא שבאה עלינו מכת הקורונה, מין שד שלא נראה, אך מורגש היטב, ומאיים על חיינו, לא פחות ולא יותר, ובשביל להישמר, גוזר עלינו לא לפגוש את יקירינו, לא להתחבק, לא לגעת, לחיות במרחק. אלו גזירות בלתי נסבלות, אך לא לעד... זאת ממש גזירה משמים..

כל עוד לא נמצאו תרופה ו/או חיסון לנגיף הקורונה המתפשט בעולם, המין האנושי נמצא ויימצא תחת איום מתמיד של מגיפה העלולה להתפרץ מעת לעת ולפגוע ברבים. המהלך שנקטו רבות ממדינות העולם - סגר ובידוד האזרחים למניעה וצמצום ההידבקות, הוריד דרמטית את מספר החולים. ההערכה היא שנפח ממוצע החולים הקשים (המגיעים לאשפוז) מקרב הנדבקים הוא 2%-4% והוא תלוי במידה רבה בגיל הנדבק ומצבו הבריאותי (10% בני שמונים, 4.5% בני 30, פחות מ 1% גילאי העשרים ומטה). קשה לחשב את הערך הממוצע לכלל האוכלוסייה אך רבים מהדיווחים מציינים כי אחוז החולים הקשים הוא 2%-4%. במעקב שפורסם בסין לא ידעו 80% מהנדבקים שהם נדבקו. מספר הבדיקות היומיות לזיהוי כמות הנדבקים זעום ביותר וקשה לקבל החלטה על בסיסו. האינדיקציה לעצירת קצב ההדבקה בעקבות הסגר התקבלה מכמות הולכת וקטנה של חולים חדשים שהגיעו למרכזים הרפואיים. לפיכך, גם מבלי לדעת את היקף ההדבקה האמיתי בסוף הסגר התאפשרה ההחלטה עקב הירידה בכמות חולי קורונה מאושפזים (מזוהים/מאומתים) ולחץ כבד להחזרת הכלכלה למסלול נורמלי למניעת התרסקות. החזרתו ההדרגתית של הציבור למרחב הציבורי לוותה בהנחיות ברורות של התמגנות מפני הידבקות - עטיית מסכות, שמירת מרחק, ושמירת היגיינה אישית. קרי, בידוד אישי כתחליף לסגר. תחליף טוב כל עוד הציבור משתף פעולה.

לפסיכולוג קליני יש כישורים טובים בהרבה משל האדם הממוצע בבואו להעריך את אישיותו של אחר. כאשר מדובר במי שיש לו תואר דוקטור בתחום הזה, סביר להניח שמומחיותו גדולה עוד יותר. מצד שני, הערכה מקצועית רצינית מחייבת מפגש אישי, מבדקים אישיותיים ונפשיים ואולי גם היכרות מעמיקה. וכאשר מדובר בבני משפחה, הרי שאין לצפות לאובייקטיבית מקצועית - לא לטוב ולא לרע.