קרן הפנסיה הגדולה ביותר בישראל, "מבטחים", בה מבוטחים מאות אלפי עמיתים, חלקם עמיתים עובדים פעילים וחלקם פנסיונרים המקבלים פנסיה, הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה ובקשה לאשרה כייצוגית, בעניין "המשכורת הקובעת לפנסיה".
התביעה מוגשת בעקבות פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בחודש אוקטובר האחרון, בעניין פיורסט [ע"ע 600026/97, ע"ע 600027/97 פיורסט ואח' נ' מבטחים], שם דרשו 7 פנסיונרים של מבטחים לחשב מחדש את משכורותיהם הקובעות לפנסיה ולהעמידן על שיטת "ממוצע יחסי השכר" במקום על שיטת "שלוש השנים האחרונות".
בית הדין פסק, כי בהיותה קרן פנסיה, חייבת מבטחים לנהוג כלפי עמיתיה על-פי עקרון השוויון, כאשר השוויון נקבע על פי תקנות הפנסיה שלה ועל-פיהן בלבד, ואסור היה לה לעשות הסדרים המיטיבים עם מקצת מחבריה, כפי שעשתה.
יש לציין, כי מבטחים נמנית על קרנות הפנסיה הותיקות שיש להן גירעון אקטוארי. ביולי 2003 מונה לה מנהל מיוחד לפי תיקון לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, שנכנס לתוקף בתחילת יוני 2003. על-פי החוק, תפקידו העיקרי של המנהל המיוחד הוא לצמצם את גירעונה האקטוארי של מבטחים ולנקוט צעדים נוספים להבראתה וייעולה.
הרקע לתביעה
הפנסיה בקרנות הוותיקות, ובהן מבטחים, מתקבלת כמכפלה של שני גורמים: "המשכורת הקובעת" ותקופת הביטוח. "המשכורת הקובעת" מחושבת בכל הקרנות באחת משתי שיטות: "שיטת ממוצע יחסי השכר" או "שיטת שלוש השנים האחרונות".
שתי השיטות מושתתות באופן עקרוני, על הרכיבים הפנסיוניים שמהם הופרשו דמי גמולים לקרן הפנסיה משכרו של המבוטח בתקופת עבודתו. שתיהן מיועדות באופן עקרוני להביא לכך, שלאחר פרישתו יקבל העמית פנסיה פרופורציונית לשכר שקיבל בתקופת עבודתו. עם זאת, קרנות הפנסיה הסוציאליות, שעליהן נמנית מבטחים, אינן מבטיחות לעמיתיהן יחס ישיר-פשוט בין ההפרשות והרכיבים הפנסיוניים, לבין סכום הפנסיה שיקבל העמית לאחר פרישתו.
משכך, קיימים הבדלים בין שיטת "ממוצע היחסים" לבין שיטת "שלוש השנים האחרונות", כך שכל אחת מביאה למשכורת קובעת אחרת, כאשר ההבדלים בתוצאות הם הבדלים ממשיים, כך שכל שיטה מביאה לתוצאה שונה של סכום "המשכורת הקובעת". ואולם, אף אחת מהשיטות אינה עדיפה לפנסיונרים יותר מהשיטה השניה. לגבי חלק מהפנסיונרים עדיפה שיטה אחת ולגבי חלק אחר עדיפה השיטה השניה.
כאשר אדם יצא לפנסיה מקרן פנסיה, חושבה הפנסיה שהוא יקבל על-פי תקנות הפנסיה של מבטחים שהיו בתוקף במועד היציאה לפנסיה. התקנות קבעו לפי איזו שיטה תחושב "המשכורת הקובעת". בתקופות מסויימות הן קבעו את שיטת "שלוש השנים" ובתקופות אחרות את "שיטת הממוצעים".
הסכמים מיוחדים עם ארגוני עובדים ומעבידים
פרט לתקנות, התקשרה מבטחים בהסכמים מיוחדים עם ועדי עובדים, ארגוני עובדים ומעבידים, שקבעו שיטת חישוב של "המשכורת הקובעת" באופן שונה מזו שנקבעה בתקנות (לדוגמא, התקנות קבעו שלוש שנים, וההסכם קבע ממוצעים). הנהלת מבטחים חשבה שהדבר לגיטימי.
פסק דין פיורסט של בית הדין הארצי לעבודה שניתן לאחרונה, קבע, כאמור, שעל-פי עקרון השוויון, מבטחים היתה חייבת לפעול כלפי כל חבריה והפנסיונרים שלה על-פי תקנות הפנסיה שלה, ואסור היה לה לעשות את ההסכמים המיוחדים הנ"ל.
המשמעות של פסק הדין הינה כפולה. ראשית, המשמעות היא שההסכמים המיוחדים היו חסרי תוקף, וחישוב המשכורות הקובעות על-פי אלה, בשונה ממה שנקבע בתקנות הפנסיה - היה שגוי. שנית, תיקון תקנות הפנסיה של שנת 1986, אשר שינה את שיטת חישוב המשכורת הקובעת משיטת הממוצעים לשיטת שלוש השנים האחרונות היה חסר תוקף עד 1991. המשמעות היא, שחישוב המשכורות הקובעות בשיטת שלוש השנים האחרונות, לעמיתים שפרשו לפנסיה בין 1986 ל-1991 היה אף הוא שגוי וחסר תוקף.
המנהל המיוחד של מבטחים, שעמדתו היתה זהה לעמדת בית הדין הארצי בפסיקתו, ניסה ליישם את פסק הדין על כל אוכלוסיית הפנסיונרים שהפנסיה שלהם חושבה שלא על-פי התקנות. מדובר בטווח שנים של למעלה מ-20 שנה ובכ-40,000 פנסיונרים לערך.
אין אפשרות טכנית ליישם את פסק הדין
ואולם, כשבחנה מבטחים את האפשרות המעשית ליישם את פסק הדין, התברר שמבחינה טכנית אין אפשרות לעשות זאת. לגבי חלק מהותי של הפנסיונרים הנוגעים בדבר לא ניתן לאתר כיום את הנתונים הנחוצים לחישוב מחדש של המשכורת הקובעת. יישום חלקי אינו מתקבל על הדעת ויהיה בניגוד לעקרון השוויון שעליו מושתת פסק דין פיורסט.
יש לזכור, כי אילו היה המנהל המיוחד מצליח ליישם את פסק הדין, היתה המשכורת של חלק מהפנסיונרים גודלת, ומבטחים הייתה מחזירה להם כספים שקיבלו בחסר, והמשכורת הקובעת של חלק אחר שלהם הייתה קטנה, והיה עליהם להחזיר למבטחים כספים שקיבלו ביתר.
עוד הוברר, כי אין למבטחים את כוח האדם והמימון הדרושים לביצוע הפרוייקט. חישוב מחדש של הפנסיות, לאלה שניתן לאתר לגביהם את הנתונים, דורש עשרות אלפי ימי עבודה והשקעה של מליוני שקלים. המנהל המיוחד של הקרן סבור, שלא נכון יהיה לגלגל את העלות הזאת על חברי מבטחים, משום שהתוצאה תהיה פגיעה בפנסיות שלהם. הסיבה לכך היא הריבוי והגיוון של הנתונים שיש צורך לרכז, לבדוק ולאמת בכל חישוב מחדש של המשכורת הקובעת.
בעיה נוספת שעלתה, היא שחישוב מחדש יביא לכך שהפנסיות של פנסיונרים רבים יקטנו ויהיה עליהם להחזיר כספים למבטחים. המנהל המיוחד סבור, כי פגיעה כזאת בפנסיונרים תהא מאוד בלתי רצויה.
בשל שיקולים אלה, פונה המנהל המיוחד לבית הדין לעבודה, בבקשה לקבוע כי מבטחים אינה חייבת ליישם את קביעת פסק דין פיורסט ביישום רוחבי על כלל ציבור הפנסיונרים שלה.
בקשה לאישור התובענה כייצוגית
פניית מבטחים לבית הדין לעבודה עשויה להשפיע על הפנסיה של כל אותם פנסיונרים שהפנסיה שלהם חושבה שלא לפי התקנות. הן אלה שחישוב מחדש ישפר את מצבם והן אלה שחישוב מחדש יפגע בהם. כדי לאפשר לכל מי שמעוניין להתייצב בפני בית הדין, וכן כדי שהחלטת בית הדין תחול על כל הנוגעים בדבר, מבטחים ביקשה לאשר את תביעתה כתביעה ייצוגית כלפי כל הנוגעים בדבר.
באת-כוחה של מבטחים, עו"ד מיכל שקד, מציינת בתביעה כי בית הדין הארצי לעבודה אינו מוסמך לדון בה, ומשכך היא מוגשת לבית הדין האזורי. בכל מקרה, מוסיפה עו"ד שקד, הלכה של בית הדין הארצי אינה מחייבת את בתי הדין האזוריים, כך שאין למעשה עדיפות מכרעת להגשת התביעה בבית הדין הארצי.
