השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, לא היה רשאי לסטות מהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בנוגע לחיסון האסירים והעצורים - קובע בג"ץ (יום א', 31.1.21). השופט מני מזוז אף מכנה את עמדתו של אוחנה "התרסה מקוממת המצביעה על שיבוש מוחלט בתפיסתו של המשיב את תפקידו וסמכותו".

אוחנה הודיע בתחילת החודש, כי חיסוני הקורונה יינתנו לאסירים ולעצורים רק לאחר שיסתיים חיסון אנשי סגל שירות בתי הסוהר ובהתאם לכמות המנות הזמינות - וזאת למרות סדרי העדיפות שקבע משרד הבריאות. כאשר הבהירה לו המשנה ליועץ המשפטי, עמית מררי, כי עמדתו אינה חוקית - הציע לה אוחנה להתמודד לכנסת ולקבוע בעצמה את המדיניות. הוא גם ביקש ממנדלבליט לאפשר לו ייצוג משלו בפני בג"ץ, כדי להציג את עמדתו השונה. בסופו של דבר, החל חיסון האסירים והעצורים בשבוע שעבר, ערב הדיון בעתירות.

השופט נעם סולברג קובע, כי קיים פגם בסיסי בעמדתו של אוחנה: "אחריותנו-שלנו כשופטים, אינה מתמצית בשליחת אנשים אל מאחורי סורג ובריח; עלינו לעמוד על משמר זכויותיהם. מוּשׂכּל ראשון הוא, שככל אדם אחר, זכאי גם אסיר להתחסן". לאחר שורה של ציטוטים ממקורות תורניים, אומר סולברג: "נמצאנו למדים אפוא, מן המשפט העברי, מן המוסר הטבעי, ומן החוק הישראלי, כי מניעת חיסון איננה מדרכי הענישה; וכי אין להבחין בין מי שהוּשׂם מאחורי סורג ובריח, מי שניטלה חרותו מחמת מעשיו הרעים, לבין בני-חורין ישרי-דרך שמחוץ לחומות הכלא; הכל זכאים בשווה לחיסון קורונה (על-פי התיעדוף המקצועי שנקבע במשרד הבריאות)". הוא גם אומר כי לא הייתה הצדקה לאפשר לאוחנה ייצוג משלו.

השופטת דפנה ברק-ארז מוסיפה, בעניין המחלוקת בין אוחנה למנדלבליט: "יש לחזור למושכלות ראשונים: היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי רשויות המנהל, וחוות דעתו מחייבת אותן - כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת. הדברים יפים במיוחד למקרה דנן שבו הסוגיה שעמדה על הפרק אכן הייתה פשוטה וברורה. סמכויות ההחלטה המקצועיות בנושא בריאותם של אסירים אינן עניין של 'מדיניות' בתחום ביטחון הפנים". והיא מסכמת: "המקרה שבפנינו נסב על זכות האדם הבסיסית של כל אסיר ואסיר להגנה על חייו, פשוטו כמשמעו. במקום שבו מחייב אותנו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, גם מי שחירותו ניטלה - כבודו לא ניטל".

מזוז - לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, אשר מתח ביקורת חריפה על אוחנה (בלי להזכיר את שמו) כאשר כיהן כשר המשפטים - אומר כי התנהגותו של אוחנה "הייתה כרוכה בהנחיה בחוסר סמכות תוך התרסה כלפי המופקדים על ביצוע החוק, ובהתעלמות מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה". אוחנה "לא הוסמך בחוק לשלול או לעכב טיפול רפואי לו נזקק אסיר. הנחייתו כאמור להימנע מחיסון אסירים עד לקבלת אישורו, ניתנה בחוסר סמכות מובהק ובניגוד לדין, וממילא היא נעדרת כל תוקף משפטי; זאת במיוחד כאשר הובהר במפורש על-ידי משרד הבריאות, כי 'אסירים וסוהרים יחוסנו בתיעדוף ראשון'".

אוחנה התעלם מהחלטה זו של משרד הבריאות - שהוא בעל הסמכות החוקית לקבוע את סדר מתן החיסונים - וכאמור, הציע למררי (ולמשנה למנכ"ל משרד הבריאות, איתמר גרוטו) להתמודד לכנסת. מזוז מגיב: "התרסה מקוממת זו מצביעה על שיבוש מוחלט בתפיסתו של המשיב את תפקידו וסמכותו. השר לביטחון הפנים אינו מוסמך להורות לנציב שב"ס שלא להעניק טיפול רפואי לאסיר או עצור, כפי שאינו מוסמך להורות למפכ"ל המשטרה או לראש אגף החקירות להימנע מביצוע חקירה פלילית, או לפתוח בחקירה פלילית. עצם העובדה שהמשיב הוא נבחר ציבור אין בה כדי להקנות לו סמכות לנהוג כרצונו, בניגוד לחוק, לפגוע בזכויות אדם, ולהורות לגורמי שב"ס לפעול שלא כדין. מצער הצורך לומר דברים כה מובנים מאליהם".

גם מזוז חוזר וקובע את סמכותו של היועץ המשפטי, ש"הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור כל זרועותיה של הרשות המבצעת, וחוות דעתו המשפטית מחייבת אותן, ומשקפת מבחינתן את החוק הקיים, כל עוד לא נפסק אחרת על-ידי בית משפט מוסמך". לאור זאת, "משגיבש היועץ את עמדתו המשפטית בסוגיה מושא ההליך המשפטי שהמדינה צד לו, זו העמדה שתוצג לפני בית המשפט, גם אם עמדה זו אינה לרוחו של נושא משרה זה או אחר ברשות". רק במקרים נדירים יוכל נושא משרה לקבל ייצוג משלו - אך מקרה זה כלל אינו מתקרב לכך.

העתירות הוגשו בידי רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, שומרי משפט, המוקד להגנת הפרט, העמותה לזכויות האסיר ולשכת עורכי הדין. את העותרים ייצגו עוה"ד תמיר בלנק, אביגדור פלדמן, בן מרמרלי ורותם טובול, ואת המדינה - עוה"ד ענר הלמן, רן רוזנברג ומתן שטיינבוך.