הקרן הקיימת הפלתה לרעה עשרה עובדים תושבי הרשות הפלשתינית, אך ורק בשל מקום מגוריהם. ההסתדרות הייתה ערה לאפליה זו, ראתה בה גזענות - אך לא עשתה דבר. כך קובעת (יום א', 14.3.21) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, חופית גרשון-יזרעאלי.

העובדים הועסקו בקק"ל כעובדי שדה, שניים מהם במשך חמש שנים והנותרים במשך 42-11 שנים. שישה מבין הוותיקים פוטרו בינואר 2009, קיבלו פיצוי מוגדלים ונקלטו שוב שבעה חודשים מאוחר יותר. כל העשרה הוגדרו כעובדים ארעיים לכל אורך תקופת עבודתם, וההסכמים הקיבוציים בקק"ל מאז 2010 החריגו במפורש עובדים פלשתינים מתחולתם. בשל היותם עובדים ארעיים, היו העשרה בין קרוב ל-100 עובדים שפיטרה קק"ל אשתקד, כאשר צמצמה את פעילותה בשל הקורונה; כל המפוטרים היו עובדים ארעיים, כך שהכרה בהם כעובדים קבועים הייתה מונעת את פיטוריהם.

גרשון-יזרעאלי קובעת: "הנתבעת התייחסה לקבוצת העובדים הפלשתינית כמכלול, באופן שונה ומובחן מיחסה לעובדים ישראלים. משכך, ממילא חוסים התובעים תחת הגנתו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, האוסר גם על הפליה מחמת מקום מגורים... אין חולק כי התובעים לא פוטרו בשל מעשיהם, או התנהגותם. אף העובדה כי התובעים לא קודמו למעמד קבוע, נעוצה בהשתייכותם לקבוצת העובדים תושבי הרשות הפלשתינית. מזכותם של התובעים לשוויון נגזרת חובתה של הנתבעת שלא להפלות, ובהעדר שוני רלוונטי - לתת יחס שווה לעובדיה".

קק"ל לא עמדה בנטל להוכיח שהייתה הצדקה לאבחנה בין העובדים הישראלים והפלשתינים. היא לא הוכיחה את טענתה לפיה הם נעדרו מעבודתם בשל סגרים על יו"ש, ונציגיה אף הודו שהם עבדו בצורה סדירה בזמן הקורונה. גרשון-יזרעאלי מוסיפה: "בטיעוניה, הנתבעת למעשה מרוקנת מתוכן את המושג 'ארעיות', הטומן בחובו זמניות. לו אכן הייתה עבודתם של התובעים מתאפיינת בארעיות, לא סביר שתקופת העבודה הייתה כל כך ממושכת. תקופות העבודה הממושכות של התובעים, באופן מצטבר, משך עשרות שנים, אינה מתיישבת עם תפיסתם כ'עובדים ארעיים' לנצח.

"...בין הנתבעת להסתדרות נחתמו הסכמים קיבוציים שמטרתם לשים קץ להעסקת עובדים במעמד שאינו קבוע. ככל הנראה מטרה זו הושגה באופן חלקי. באופן מכוון גרעה הנתבעת מתחולת ההסכמים את קבוצת העובדים הפלשתינים. בכך יש אפליה ברורה ועקבית של התובעים, בתוך יתר העובדים שאינם תושבי מדינת ישראל... כשם שברי כי תניה מפלה בחוזה לא תוכל לעמוד, קל וחומר כי לא תוכל לעמוד תניה מפלה בהסכם קיבוצי, על אחת כמה וכמה בשורת הסכמים קיבוציים. התערבותו של בית הדין בתוכנם של הסכמים קיבוציים תעשה במשורה, אך במקרה המתאים, כגון זה עומד לפנינו, לא יהסס לעשות כן.

"חלקם של התובעים נגרע בעקביות, בכוונת מכוון, מרשימות העובדים שהועברו למעמד קבוע. גריעה זו נעשתה בשל אפלייתם של התובעים, כקבוצה, ולא בשל נימוק ענייני זה או אחר הנוגע למי מהם. מכל עובדי יחידת הביצוע, העובדים כתף לכתף עם התובעים יום יום, היו התובעים היחידים שלא נקלטו למעמד קבוע. גם עובדים שהחלו עבודתם שנים לאחר התובעים, מועסקים היום כעובדים קבועים בנתבעת".

יו"ר ועד עובדי מחוז מרכז בקק"ל, גבי גרוסי, נשאל בעדותו מדוע לדעתו לא נקלטו הפלשתינים כעובדים קבועים והשיב: "אני אהיה בוטה והדעה שלי באופן אישי גזענות לשמה. גזענות לשמה". גרשון-יזרעאלי מגיבה: "על אף הדברים החמורים, לא הוצגה ולו ראשית ראיה המעידה על התנגדות ועד העובדים לפיטורי התובעים במהלך הליכי הפיטורים, או על סיוע לתובעים במאבקם להפוך לעובדי קבע בנתבעת". היא מוסיפה: "לא הובאה ולו ראשיתה של ראיה לכך שההסתדרות ייצגה את התובעים נאמנה וניסתה לשפר את מעמדם במהלך השנים, או הביעה מחאה על הפלייתם במהלך הליכי המו"מ טרם חתימת הסכם קיבוצי זה או אחר. שתיקת נציגי ההסתדרות נוכח אפלייתם הבוטה של התובעים בהליכי המו"מ לחתימה על הסכמים קיבוציים, יש בה משום מעילה בתפקידה".

גרשון-יזרעאלי ביטלה את פיטוריהם של העשרה, קבעה שמעתה ייחשבו לעובדים קבועים והורתה לשלם להם הפרשים (בין עובדים ארעיים לקבועים) ופנסיה - ממאי 2013 לשמונת הוותיקים ומאוגוסט 2020 לשני הוותיקים. קק"ל גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. נציגי הציבור שוש ברוך ועופר פינשטיין הסכימו עם גרשון-יזרעאלי. את העובדים ייצג עו"ד חנוך רובין, את קק"ל ייצג עו"ד גדי שילה, ואת ההסתדרות - עו"ד יובל ברוק.