משרד השיכון שלל תמיכה מאם חד-הורית נזקקת, בנימוק שדירתה מצויה בשכונה יקרה יחסית, היא מטופחת והאישה אינה משדרת מצוקה. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, ביטלה את החלטת המשרד וקבעה לראשונה (יום ב', 16.3.21), כי תמיכה משפחתית אינה נכללת בחישוב מקורותיו של מבקש התמיכה.

אינגה אורן, גרושה ואם לשתי ילדות בנות 13 ו-11, שכרה את הדירה בסיוע משרד השיכון, אך בשנה השלישית נדחתה בקשתה לסיוע וזאת בהתבסס על דוח של חוקר פרטי לו סיפרה לטענתו, כי היא מקבלת מהוריה 3,000 שקל בחודש. בשל כך הגיעה הכנסתה ל-1,500 שקל מעל תקרת הזכאות לסיוע. עוד ציין החוקר, כאמור, את מיקום הדירה וכי "בבית לא ניכרת מצוקה".

אגמון-גונן מציינת, כי גרסתו של המשרד בנוגע להכנסתה של אורן השתנתה לאורך הדיון. בין היתר טען המשרד, כי על-פי הסכם הגירושין - היא מקבלת מבעלה-לשעבר 4,800 שקל בחודש; אלא שהמשרד הסתמך על עותק של פסק הדין בו נוספו סכומים בכתב יד, שאינם בעותק שהגיש במקור המשרד עצמו ואורן טענה שמדובר בזיוף. כשלים חמורים עוד יותר התגלו בדוח החוקר הפרטי:

"העובדה שהוגש לכאורה אותו דוח, עם תאריכים שונים, ועם הערות שונות בכל פעם בכתב יד, מהווה התנהלות חמורה ביותר המחייבת בדיקה לעומק של מבקר המשרד, והעתק פסק הדין יועבר לצורך כך למשרד השיכון", כותבת אגמון-גונן. "לאור פגמים וכשלים אלו בדוח והתהיות הקשות העולות לגבי מהימנותו, משרד השיכון כרשות מינהלית לא היה רשאי להסתמך על הדוח כאסמכתא לכך שהעותרת מקבלת תמיכה חודשית מהוריה, שעה שהיא עצמה מכחישה זאת, מה גם שתמיכה כאמור יכולה להיות מופסקת גם אם ניתנה".

אגמון-גונן עומדת באריכות על החסמים שבפני הסובלים מעוני, כולל חוסר אמון מצד הרשויות - כפי שבא לידי ביטוי בדוח החוקר ובהסתמכות הבלעדית של משרד הבינוי עליו, בלא לקבל כלל את התייחסותה של אורן. "העותרת לא הסתירה שהיא גרה בשכונה יקרה יחסית, והסבירה זאת בקשיים שיש לאחת מבנותיה והצורך להתגורר בסביבה התומכת שמצאה באזור. העותרת מאשרת גם שסיפרה לחוקר, כי אמה סייעה לה בסכום של כ-3,000 שקל כשביקרה בישראל. אולם, מרגע שכתב החוקר כי בדירה 'לא ניכרת מצוקה', משרד השיכון החל להתייחס לעותרת כמי שמנסה להטעות, מבלי להתייחס לטענותיה ולמסמכים שהגישה. בכך יש גם סטיאוריטיפיזציה של העוני - החיים בעוני חיים בדירה מוזנחת. ומה על העותרת לעשות כדי שיאמינו לה? להזניח את דירתה?".

אגמון-גונן מדגישה: "אין להעניש את העותרת על כך שהיא מנסה לשדר נורמליות ושומרת על דירה מטופחת ומסודרת שאינה משדרת מצוקה. זה העולם בו היא רוצה לגדל את בנותיה. אין לשלול מהעותרת את זכויותיה רק כיוון שהעדיפה לגור בשכונה שתהווה סביבה חינוכית וטיפולית מתאימה וטובה יותר לבנותיה. אני סבורה כי דחיית בקשתה נבע בעיקר מהעובדה שהתגוררה בשכונה יקרה יחסית, והוציאה סכום לא מבוטל כשכר דירה. חלק מכבוד האדם הוא לאפשר לה בחירה שכזו, גם במסגרת הקצבאות שהיא מקבלת מהמדינה. יש לאפשר לעותרת גם במצבה לבחור. לבחור לגור בשכונה מבוססת, לשמור על בית נקי ומסודר ולארגן לה ולבנותיה עולם טוב יותר".

עוד עומדת אגמון-גונן בהרחבה על הזכות לדיור כחלק מן הזכות לחיים בכבוד ואומרת כי הסיוע הממשלתי ככלל אינו מחושב לפי הסכום הדרוש לחיים בכבוד. אין חקיקה המגדירה את מדד החיים בכבוד, והקצבאות נקבעות לפי לחצים פוליטיים וציבוריים. "איני מתיימרת לקבוע, והנתונים גם לא הוצגו לפני, האם המדינה מאפשרת לעותרת שלפני ולבנותיה קיום אנושי בכבוד. אולם ככלל, בהעדר תמיכה נוספת מארגוני מגזר שלישי או מבני משפחה וחברים, רבים, גם אם ימצו את זכויותיהם, לא יוכלו לקיים חיים בכבוד. התמיכה המשפחתית חיונית, ודאי לחלק ממקבלי הקצבאות, על-מנת להגיע - בצירוף הגמלה או הסיוע המדינתי - למינימום של קיום אנושי בכבוד.


"...הרשות אינה יכולה להחזיק במקל משני קצותיו - מחד לא לקבוע בעצמה מהו המינימום הנדרש לקיום מינימלי בכבוד, ולהראות כי כלל הסיוע והקצבאות מספיקות למקבלי הקצבאות לקיום מינימלי בכבוד, ומהצד השני, לקבוע, ולא בחקיקה ראשית, כי קצבה המתקבלת מקרובי משפחה נכללת בגדר הכנסה לצורך קבלת דיור ציבורי, תוך הנחה שהקצבה מספיקה לקיום מינימלי בכבוד. אין זה ראוי לשלול את זכאותה של גב' אורן לסיוע בשכר דירה בטענה כי הסיוע המשפחתי הניתן לה מעלה אותה מעל רף הקיום האנושי בכבוד שעל המדינה לספק, כשהמדינה טרם הגדירה מדד לקיום בכבוד שעל פיו תיבחן המספיקות של הקצבאות השונות המתקבלות לעמידה בסף של קיום מינימלי בכבוד".

לדברי אגמון-גונן, "כל עוד המחוקק לא אמר את דברו, כל עוד אין הסדר מפורש בחקיקה המתיר לראות בתמיכה משפחתית כ'הכנסה' לצורך קבלת סיוע בשכר דירה - יש לפרש את החוק באופן המגשים ככל הניתן את הזכות לקיום בכבוד, לדיור ולשוויון, באופן שתמיכה משפחתית כאמור לא תובא בחשבון בעת קביעת הזכאות לסיוע בשכר דירה. על כן, משרד השיכון אינו רשאי לקחת בחשבון תמיכה משפחתית כדי לקבוע את בזכאות לסיוע בשכר דירה, בוודאי לא במקרה הפרטני של העותרת, ומבלי להתייחס להשלכות הרוחב של ההחלטה".

אגמון-גונן חייבה את משרד השיכון להעניק לאורן את מלוא התמיכה (1,170 שקל בחודש) מאוקטובר 2017 עד דצמבר 2021; בשנה הבאה יהיה עליה להגיש בקשה מעודכנת, כמקובל. המשרד חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את אורן ייצג עו"ד אלי סמוכה, ואת המשרד - עו"ד יוסף מנסור.