יושב-ראש הכנסת, חברי הבית, אני עומדת פה לפניכם ברגע מכונן בחיי. אני מניחה שמצופה ממני בנאום הבכורה שאומר דברים בשבחה של ארץ ישראל השלמה, בזכותנו עליה, שאדבר על הצורך בגאווה יהודית, התיישבות, תורה, ימין, שמאל, אבל לא. אף שיש לי הרבה מה לומר על כך, לא בכך אעסוק. אני אדבר היום על הדבר הכי כי לא מדובר בישראל. יש מילים שלא מספיק נשמעות כאן באולם הזה. בואו נגיד אותן: סכיזופרניה, דיכאון, חרדה, מניה-דפרסיה, תחלואה כפולה, התמכרויות, פסיכוזה, אשפוז כפוי, הפרעות אישיות.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
