בית המשפט אינו יכול לחייב את הצד הפסיבי - הנתבע או המשיב - להפקיד ערובה להבטחת כיסוי הוצאותיו של התובע. כך קובע (יום א', 22.8.21) שופט בית המשפט העליון,
עופר גרוסקופף.
"כעניין של פרשנות לשונית פשוטה, עיון בהסדרים הסטטוטוריים השונים בעניין סמכותו של בית המשפט לחייב בערובה להוצאות מעלה כי הצד אותו ניתן לחייב בהפקדת ערובה הוא, ככלל, יוזם ההליך, בעוד שהצד שלטובתו תופקד הערובה הוא הצד הפסיבי", אומר גרוסקופף. שנית, הוא ממשיך, מסקנה זו מתבקשת משתי התכליות של חיוב הפקדת ערובה: הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי, שההליך נכפה עליו, אם יידחה ההליך נגדו וייפסקו הוצאות לטובתו; ומניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק.
לדברי גרוסקופף, "שתי התכליות הללו אינן מצדיקות את חיובו של הצד הפסיבי בהפקדת ערובה להוצאות יוזם ההליך: יוזם ההליך הוא שבחר בפנייה להליכים משפטיים, ובמסגרת מכלול שיקוליו היה עליו להביא בחשבון את סיכויי הגבייה מהצד שכנגד, ובכלל זה הסיכוי לגבות את הוצאות ההליך, ככל שייפסקו לטובתו; והצד הפסיבי מצדו נגרר בעל כורחו להליך משפטי - כך שמטבע הדברים החשש לניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות פוחת, ועימו גם הצורך להשפיע על מערך
התמריצים הפועל עליו בהקשר זה".
עוד קובע גרוסקופף, כי לא ניתן לחייב צד בתשלום הוצאות שנפסקו לחובתו בעבר, כתנאי לשמיעת עמדתו בהמשך ההליך. הוא מזכיר את פסיקתו בעבר של בית המשפט העליון, לפיה "על דרך כלל אין להתנות את המשך הדיון בהליך משפטי מסוים בתשלום הוצאות לאלתר, וזאת לאור העיקרון המושרש היטב לפיו בית המשפט אינו מוציא לפועל של החלטותיו, לצד הפגיעה הבלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות של הגורם עליו מוטל החיוב". הדבר אפשרי ברמה העקרונית, למשל כאשר הצד בו מדובר משתמש לרעה בהליכי משפט, אך "השימוש בסמכות חריגה זו צריך להישמר למצבים יוצאי דופן ומובהקים בחומרתם, ואין להפוך אותו לכלל".
גרוסקופף קיבל את ערעורה של חברת ליאב יזמות וניהול פרויקטים על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת עירית וינברג-נטוביץ), אשר חייב אותה לשלם את כל ההוצאות שנפסקו עד כה לחובתה בהליך הפירוק של חברת אלמקס הנדסה ח.11, כתנאי לשמיעת התנגדותה לבקשה שהגישו המנהלים המיוחדים שלה, עוה"ד משה תורג'מן ואסף דגני. את החברה ייצג עו"ד ירדן פישר, ואת הכנ"ר - עו"ד רועי נירון.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
