רומן זדורוב, המואשם ברצח הילדה תאיר ראדה בקצרין בשנת 2006, ישוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. כך קובע (יום ה', 26.8.21) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בדחותו את ערעור המדינה ובהחמירו את התנאים שקבע בית המשפט המחוזי בנצרת.

בית המשפט העליון הורה לקיים לזדורוב משפט חוזר והמדינה ביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. זדורוב נעצר ב-2006 ומרצה מאסר עולם מאז 2010. כאשר אסיר הופך לעציר, נשללות ממנו זכויות רבות ובהן ביקורים וחופשות. שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, ערפאת טאהא, דחה את הבקשה וקבע שזדורוב ישוחרר למעצר בית מוחלט באיזוק אלקטרוני. על-פי ההחלטה, עליו לשהות בביתו בצורה מלאה, והוא יוכל לצאת ממנו רק באישור בית המשפט ובליווי מפקח. זדורוב והמפקחים נדרשו להפקיד ערבויות במאות אלפי שקלים.

המדינה ערערה לבית המשפט העליון וטענה, כי שתיים מעילות המעצר המרכזיות מתקיימות בעניינו של זדורוב. האחת היא מסוכנות: חוק המעצרים קובע חזקה לפיה נאשם ברצח מסוכן ויש לעוצרו מאחורי סורג ובריח, אלא אם יוכיח אחרת; המדינה טוענת שלמרות חלוף הזמן, זדורוב עודנו מסוכן. השנייה היא חשש הימלטות: לטענת המדינה, זדורוב עלול ויכול להימלט מן הארץ.

אין סכנה הימלטות, יש מסוכנות

שטיין קבע, כי החלטתו של המשנה לנשיאה דאז, חנן מלצר, לבטל את הרשעתו של זדורוב ולהורות על משפט חוזר, משמעה החלשה בעוצמת הראיות אשר נדרשות על-פי הדין למעצר עד תום המשפט. בנסיבות אלו, וכן בהתחשב באורך המאסר שהוא כבר ריצה בכלא; בכך שהמסוכנות שלכאורה נשקפת ממנו פחתה; ולנוכח תנאי המסגרת שקבע בית המשפט המחוזי, החליט שטיין לדחות את ערעור המדינה.

שטיין אומר: "החלטתו של שופט בית המשפט העליון לבטל את הרשעת הנאשם ולהורות על קיומו של משפט חוזר, משנה את מצב הראיות כל אימת שהיא ניתנת על יסוד אחת העילות שעניינן ראיות... ראיות שנקבע לגביהן כי הן עשויות לשנות את תוצאות המשפט ולהביא לזיכוי
הנאשם, משמען ראיות שבכוחן לעורר ספק סביר לגבי אשמתו של הנאשם בעבירה בה הוא נמצא אשם מלכתחילה, אם לא למעלה מכך". במקרה של זדורוב, ההחלטה מבוססת על החלופה לפיה "הוצגו... ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון".

על כך אומר שטיין, כי משמעות ההחלטה היא "כרסום משמעותי לכאורה בחומר הראיות שבבסיס ההרשעה. כרסום זה, כמובן, אינו מוחק מניה וביה את הראיות שעומדות לחובת הנאשם במשפט החוזר: ראיות אלו ממשיכות לעמוד על תילן ולהפנות אצבע מאשימה כלפי הנאשם. ברם, אם
התביעה לא תצליח להתמודד עם הכרסום שלכאורה חל בראיות אלו, באופן שימחק מכל וכל את הספק המוחשי לגבי אשמתו של הנאשם, יהא על בית המשפט אשר מקיים את המשפט החוזר לזכות את הנאשם... בשלב הנוכחי, בצידן של ראיות לכאורה אשר מצביעות על אשמתו של המשיב במעשה הרצח המיוחס לו, ניצבות ראיות שמכרסמות לכאורה בתזת האשמה".

כאשר מדובר במעצר עד תום ההליכים במשפט חוזר, ממשיך שטיין, יש לחבר את היחלשות הראיות עם הצורך המוגבר למנוע כליאת שווא. חיבור זה "מוליכני למסקנה המשפטית המתבקשת
מאליה. במצב דברים שבו עסקינן, מן הדין לעצור את הנאשם עד תום המשפט החוזר שנערך בעניינו רק באין דרך מעשית אחרת למזער את המסוכנות הנשקפת ממנו כמי שעלול לבצע עבירות, להימלט מהדין או לשבש את מהלכי משפטו. בכל המקרים האחרים, מן הראוי להורות כי הנאשם ייעצר באיזוק אלקטרוני מחוץ לכלא, ובנסיבות מתאימות אף ישוחרר ממעצרו בתנאים מגבילים – זאת, גם כאשר הוא מואשם בעבירה חמורה כמו רצח".

בעניינו של זדורוב, ממשיך שטיין, לא קיים חשש אמיתי שיימלט או ישבש את ההליכים. העבירה המיוחסת לו - רצח אכזרי של ילדה בת 13 - מחייבת מתן מענה מספק למסוכנות הנשקפת ממנו. מול מסוכנות זו ניצבים ביטול הרשעתו והעדר עבר פלילי, ואין מקום להתערב במסקנתו של טאהא ולפיה איזוק אלקטרוני נותן את המענה המספק. עוד מציין שטיין, כי זדורוב כלוא 15 שנים ללא חופשות וללא הסתבכויות כלשהן בכלא, ומכאן שסכנת האלימות הנובעת ממנו פחתה לאורך השנים - אך בוודאי לא נעלמה כליל.

לצד זאת, החליט שטיין להחמיר את התנאים, שכן "תכליתו של מעצר בית היא לא להחליף מעצר בבית, אלא להפוך את הבית למעצר", והתנאים שקבע טאהא אינם מבטיחים זאת. הללו יוצרים תלות גדולה מדי של רשויות האכיפה במפקחים, אינם יוצרים חיץ מתאים בין זדורוב לבין מי שעשויים לבקר אותו ומפחיתים את היכולת לעקוב אחרי מעשיו. לפיכך, אסר שטיין על ביקורים בבית הורי אשתו של זדורוב (שם הוא יוחזק), למעט בני משפחה מדרגה ראשונה ושנייה שלו ושל המפקחים וביקורים של עורכי דינו; והעניק למשטרה היתר לבצע האזנות סתר למכשירי הטלפון ולמחשבים בהם ישתמשו זדורוב והמפקחים בשטח הבית. את המדינה ייצגו עוה"ד איתמר גלבפיש ושרון הר-ציון, ואת זדורוב - עו"ד ירום הלוי.