בספר "זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד", שכנראה מבוסס גם על רשימות אוטוביוגרפיות שרשם האב ולא רק על שיחות בעל-פה, מביא יאיר לפיד את צוואתו הרוחנית של אביו הפונה אליו בעת ביקור משותף בבודפשט. כאשר הגיעו לאחר מגשרי העיר, נתקלו בבית-שימוש ציבורי שבתוכו הסתתרו לפיד האב בהיותו ילד ואמו. מספר יאיר הבן לפיד כי האב ממש החל לרעוד, פנה אליו ואמר לו - "ילד שלי, במקום הזה, מבלי שידעתי זאת אפילו, הפכתי לציוני. זה הרעיון הציוני כולו. מדינת ישראל זו הסיבה שהיא הוקמה. כדי שלכל ילד יהודי תמיד יהיה מקום ללכת אליו". ומסכם יוסף לפיד ואומר ביחס ליאיר בנו: "אני מקווה שיאיר הבין, אני משוכנע שהוא לא שכח" (יאיר לפיד/"זיכרונות אחרי מותי", הוצ' כתר 2010, עמ' 56).