שישה בכירים לשעבר ברשויות מקומיות ימשיכו לקבל פנסיה חורגת, בסכום המוערך ב-21 מיליון שקל, שכן העתירות נגד פנסיות אלו הוגשו שנים רבות לאחר שהכנסת החליטה עליהן. כך קובעת (יום ב', 14.3.22) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.
הבכירים בהם מדובר: ז'קי לוי, שהיה ראש עיריית בית שאן בשנים 2013-2003 וחזר לתפקיד בשנת 2018 (והיה חבר כנסת בשנים 2018-2015); אכרם חסון, שהיה ראש עיריית עיר הכרמל (איחוד דליית אל-כרמל ועספיא) בשנים 2008-2004 (וחבר כנסת בשנים 2013-2012 ו-2019-2016); צביקה כהן, שהיה ראש המועצה והעירייה באלעד בשנים 2008-2004 (וכיום סגן ראש עיריית ירושלים); אמנון כהן, שהיה ממלא-מקום ראש עיריית רמלה בשנת 1998 (וחבר כנסת בשנים 2015-1999); עאדל עמאר, שהיה ראש מועצת ג'וליס בשנים 1998-1993; ועוזי אהרון, שהיה ממלא-מקום ראש עיריית אור יהודה וכיום חבר במועצת העיר.
עד שנת 1999 שולמה פנסיה תקציבית רק לראש רשות או סגנו שפרשו בגיל 45 ומעלה. באותה שנה קבעה ועדת הפנים של הכנסת, כי הפנסיה תינתן גם למי שפרש בגיל צעיר יותר, אך התשלומים יחלו רק בהגיעו לגיל 45; היא לא קבעה מתי החלטה זו תיכנס לתוקף ולכן היא הייתה אמורה לחול רק מיוני 1999. אלא שבפועל משרד הפנים יישם אותה בטעות גם לגבי ששת הבכירים, שחדלו לשמש בתפקידיהם (כראשי רשויות או סגניהם) בעקבות הבחירות המוניציפליות בנובמבר 1998. הטעות התגלתה לאחר מספר שנים, ושרי הפנים אלי ישי ואריה דרעי ביקשו מהוועדה אישור רטרואקטיבי, אך הוא ניתן רק בשנת 2017.
נגד החלטה זו הוגשו ארבע עתירות: שתיים מהן ביקשו לבטל אותה, ושתיים מהן ביקשו להחיל אותה גם על העותרים. בפועל נותרה עתירה אחת מכל סוג; יעל גרמן, שהייתה ראש עיריית הרצליה (2013-1998) ולאחר מכן שרת הבריאות ושגרירת ישראל בצרפת, ביקשה להחיל אותה עליה. בנובמבר אשתקד שבה ועדת הפנים ואישרה את ההחלטה משנת 2017, למרות שהיועץ המשפטי דאז, אביחי מנדלבליט, סבר שיש לבטל אותה אך רק להפסיק את התשלומים בעתיד. הכנסת, לעומתו, ביקשה לדחות את העתירות.
|
|
|
הבדל בין "לכתחילה" לבין "בדיעבד"
|
|
|
|
ברק-ארז. תקווה שהלקחים יופקו [צילום: הרשות השופטת]
|
|
|
ברק-ארז אומרת כי ההחלטה משנת 2017 מעוררת אי-נוחות, שכן היא מאשרת בדיעבד ובצורה פרסונלית מהלך שנעשה 18 שנים לפני כן. אולם, מדובר בתיקון של טעות שעשה משרד הפנים בתום לב וכיום מדובר על 23 שנים אחרי ההחלטה המקורית. "השתלשלות העניינים המתוארת הביאה עימה, מטבע הדברים, הסתמכות משמעותית מצד ששת נבחרי הציבור באשר לתכנון עתידם הכלכלי, ערב פרישתם ממעגל העבודה. הסעד המבוקש בעתירות – הפסקת תשלום הגמלה – יגרור פגיעה קשה ביותר בהכנסתם, לאחר שהסתמכו עליה במשך 23 שנים (מתוכם 18 שנים עד להגשת העתירות), שעימה אין להשלים".
שיקול נוסף, אומרת ברק-ארז, הוא שמדובר רק באותם שישה נבחרים ולפסק הדין אין השלכות רוחב. "מקרה זה מחדד את ההבדל הברור בין 'מלכתחילה' לבין 'בדיעבד'. לא כל פגם ניתן לתיקון בשלב שבו כבר נוצרה הסתמכות ממשית. אכן, ניתן להבין את השיקולים הציבוריים הראויים שעמדו ביסוד הגשת העתירות לכתחילה. עם זאת, משהתגלו כלל העובדות הנוגעות לששת אנשי הציבור שהעניין נוגע להם, ללא השלכות רוחב נוספות, אין זהו המקרה שבו צודק או נכון, אף מההיבט של שיקולי שוויון והגינות, לאמץ אמת מידה של 'ייקוב הדין את ההר'".
לבסוף אומרת ברק-ארז: "יש לקוות כי הגורמים האמונים על תשלומי פנסיות מן הקופה הציבורית הפיקו את הלקחים המתאימים בכל הנוגע לביצוע תשלומים מבלי לוודא במידת הקפדנות הנדרשת את הבסיס הנורמטיבי לחלוקתם מלכתחילה. חזקה על גורמי הייעוץ המשפטי שהציגו עמדה התומכת בקבלת העתירה, כי למצער יוודאו שלקחים אלה יופקו מעתה ואילך". השופטים ענת ברון ועופר גרוסקופף הסכימו עם ברק-ארז.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי ובעל טור ב-News1. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה
| תאריך: |
14/03/2022
|
|
|
עודכן: |
14/03/2022
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
לא היו מחכים ל"נתוני רבעון" או לוועדות
