מבקר המדינה, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, מעלה בדוח השנתי (54ב') לשנת 2004, ליקויים חדשים וגם ישנים שטרם תוקנו, בכל הנוגע לספרי הלימוד בבתי הספר.
בדוח השנתי של שנת 98', בדק המבקר את סדרי האישור של ספרי הלימוד, את ההוצאה על רכישתם ואת הפעלתה של התוכנית להשאלת ספרי לימוד בבתי ספר, וגילה כי בניגוד להנחיות המשרד השתמשו בתי הספר בספרי לימוד שלא הוגשו לבדיקתו ולאישורו.
עוד עלה, שכדי לצמצם את הוצאות ההורים על ספרי לימוד, הגביל המשרד את השימוש בספרים חד-פעמיים [הכוונה לספרים שהתלמידים כותבים בהם ולכן לא ניתן להעבירם הלאה; נ.ש.] ובחוברות עבודה, אולם הוא לא הצליח לאכוף את הוראותיו בעניין זה. משרד מבקר המדינה המליץ אז למשרד החינוך ליצור כלים לאכיפת התקנות וההוראות בעניין השימוש בספרי לימוד מאושרים וכן להחיש את קצב ההצטרפות של בתי הספר לתוכנית.
השנה בדק המבקר שנית את המצב בתחום זה ואת תיקון הליקויים, ומצא כי עדיין ישנם בתי ספר הכוללים ברשימות הספרים שלהם גם ספרים שאינם מאושרים, תופעה בולטת במיוחד בחטיבות העליונות.
המעקב העלה, ששיעור ספרי הלימוד הלא מאושרים בשנת הלימודים הנוכחית בבתי הספר היסודיים, פחת בהשוואה לשיעורם לפני 6 שנים (מ-21% ל-15%), אולם בחטיבת הביניים גדל שיעור הספרים הלא מאושרים (מ-27% ל-35%) ובחטיבה העליונה הוא נשאר כמעט ללא שינוי (66% בשנת הלימודים התשנ"ח לעומת 65% בשנת הלימודים התשס"ד). עוד נמצא, כי ככל שהכיתה גבוהה יותר, כך גדל שיעור ספרי הלימוד הלא מאושרים הנלמדים בה.
יצויין, כי הסמכות לאשר ספרי לימוד נתונה כעת בידי הגף לאישור ספרי לימוד. בתי הספר רשאים להשתמש רק בספרים שאישר המשרד, ורשימות הספרים המאושרים מתפרסמות בחוזר שמוציא מנכ"ל המשרד.
משרד החינוך החליט, כי אכיפת השימוש בספרי לימוד מאושרים תיעשה על-ידי בקרה מדגמית של יחידת הביקורת של המשרד. נמצא, כי עד שנת הלימודים התשס"ד (2003-2004) לא נעשה הדבר. המשרד הודיע בתשובתו, כי הוא מתכנן להפעיל באמצעות המינהל הפדגוגי חוליות ביקורת שיבדקו את הספרים המשמשים את התלמידים ואת מידת התאמתם להוראות חוזר המנכ"ל.
פיקוח על מחירי ספרי הלימוד
בביקורת של שנת 98' עלתה גם סוגיית הפיקוח על מחירי ספרי הלימוד. בחודש אוקטובר 2003 התקיימה ישיבה בנושא בהשתתפות נציגים ממשרדי האוצר והחינוך וממשרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, ונקבע בה כי הפיקוח על מחירי ספרי הלימוד יעבור למשרד התמ"ת, והוא יעשה בדיקת מחירים ובסוף ינואר 2004 יביא את מסקנות הבדיקה לאישור ועדת המחירים.
השוואה בין מחירי חוברות העבודה למחירי ספרי הלימוד שנעשתה בביקורת הקודמת העלתה, כי המחירים כמעט זהים, ולכן הניסיון להקטין את הוצאות ההורים על-ידי שימוש בחוברות עבודה במקום בספר לימוד חד-פעמי לא עלה יפה. במעקב כעת נמצא, כי בנושא השימוש בחוברות העבודה לא חל שינוי, וכי מחיר חוברת עבודה הוא בין 60% ל-80% ממחיר הספר.
בביקורת הקודמת, המליץ מבקר המדינה שבתי הספר יציינו ברשימות הספרים שנשלחות להורים את המחיר המירבי של הספרים, כדי שההורים יוכלו לבדוק אם אין הם נדרשים לשלם מחירים גבוהים מהנקוב בחוזר ואף יוכלו לדווח למשרד על מחירים חריגים.
ואכן, בחודש אפריל 2003 הוציא המשרד חוזר, בו נאמר: "מנהלי בתי הספר מתבקשים לדאוג שברשימת הספרים הבית-ספרית המופצת לתלמידים בכל גיל יצויין ליד שם הספר המבוקש המחיר המירבי של הספר, כפי שהוא מופיע בחוזר זה".
במעקב שקיים המבקר נבדקו 82 רשימות ספרים שהוציאו בתי ספר לקראת שנת הלימודים התשס"ד, ונמצא כי רק בשלוש רשימות (כ-3.5%) צויינו מחירי ספרי הלימוד כנדרש.
התוכנית להשאלת ספרי לימוד
התוכנית להשאלת ספרי לימוד בבתי ספר מופעלת משנת הלימודים תשנ"ג. התוכנית נועדה, בין היתר, לתת הזדמנות שווה לכל התלמידים לפתוח את שנת הלימודים כשבידיהם כל ספרי הלימוד ומשנת 2000 היא מעוגנת בחוק השאלת ספרי לימוד, התשס"א-2000. עד לשנת הלימודים תשס"ג, הצטרפו לתוכנית כ-960 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, ובממוצע כ-95 בתי ספר בשנה.
בשנת הלימודים הנוכחית הגדיל המשרד במידה ניכרת את התקציב לתוכנית, ועקב כך הצטרפו אליה באותה שנה עוד כ-230 בתי ספר. אולם המשרד לא השיג את היעד שהציב לעצמו לאותה שנה - לצרף לתוכנית כ-600 בתי ספר.
