הרב יוסף גרר דיינים למחלוקת פוליטית

הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, ניסה לגרור את דייני בית הדין הרבני הגדול "ללב המחלוקת הציבורית, תוך פרסום הודעות, לכאורה בשמם, בנושאים השנויים במחלוקת ציבורית, הכוללות התקפה חמורה על יוזמות הממשלה ושל המשרד לשירותי דת". הרב יוסף זימן את עמיתיו הדיינים לכנס בנושאים כאלו, ולאחר מכן יזם פרסום הודעה עליה חתמו כביכול - מבלי לקבל את הסכמתם לנוסח ההודעה. כך קובע (יום ד', 8.7.22) נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם.

שהם כבר פרסם את החלטתו המקורית, לאחר שהרב יוסף יזם כנס נגד יוזמותיו של השר דאז (וסגן השר כיום, מתן כהנא), ולאחר מכן פרסם הודעה חריפה נגדו בחתימתם של חלק מדייני בית הדין הרבני הגדול. בדיעבד התברר, כי חלק מהם כלל לא ידעו על הוספת שמותיהם למודעה. שהם ציין, כי הרב יוסף לא הפנים החלטות קודמות של הנציבות בעניינו אלא ממשיך בדרכו. הוא קרא לכהנא לשקול להדיחו מתפקיד דיין או לפחות לנזוף בו; כהנא לא עשה זאת.

כעת מוסר שהם, בדוח השנתי של הנציבות, כי כמה מן הדיינים השיגו על ההחלטה בטענה שבשנת 2020 קבע שהם שהנשיאה אסתר חיות "רשאית הנשיאה להביע את דעתה בנושא השנוי במחלוקת ציבורית בעניין שכל כולו נוגע למעמדה של המערכת עליה היא מופקדת". לטעמם, היה מקום להחיל אמירה זו גם על הרב יוסף. שהם דוחה את גישתם ומזכיר, כי הרב יוסף איננו כיום נשיא בית הדין הרבני הגדול, אלא נשיא מועצת הרבנות הראשית. לדבריו, כאמור, מדובר לא במעמדו של בית הדין הרבני אלא במחלוקת פוליטית; וברור שהדיינים אותם גרר עימו הרב יוסף אינם "ראש המערכת".

תלונה אחרת הנוגעת לבתי הדין הרבניים מגלה, כי דיין בבית דין איזורי נפגש פעמיים בביתו בשנת 2018 עם בני זוג, שנה לפני שנפתחו ההליכים ביניהם בבית הדין. לדברי שהם, תשובתו של הדיין מלמדת שהוא היה מודע לכך שייתכן שעניינם יגיע להרכב בו הוא חבר, ולכן במצב זה היה חייב להימנע מקיום הפגישות. "הדיין פעל באופן בלתי ראוי, שאינו הולם דיין ותוך ניצול מעמדו", אפילו אם היה זה בתום לב, הוא קובע. מאחר שהדיין עצמו אמר שלא היה זה המקרה היחיד מסוגו, המליץ שהם לנשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד לאו, לזמן אליו את הדיין ולהעמידו על חומרת מעשיו. הוא גם הנחה את מנהל בתי הדין דאז, הרב דוד מלכא, להעביר את תמצית ההחלטה לכל הדיינים כדי שיימנעו ממעשים דומים.

קאדי חש סכנה לחייו והתלונן במשטרה

דוח הנציבות כולל גם שתי החלטות יוצאות דופן בעניינם של קאדים בבתי הדין השרעים. באחת מהן נאמר כי בפני קאדי הייתה הודאה שמשמעותה שהוא נתן פסק דין בשל תרמית לה נפל קורבן, אך הוא דחה על הסף את הבקשה לבטל אותו ולא העביר את המידע למשטרה. שהם אומר: "ניתן לצפות מן היושב בדין, כי שעה שעולה בפניו טענת תרמית כלפיו, יהפוך על אתר כל אבן על-מנת לרדת לעומק העניין, שכן הטעייתו של היושב בדין ועשיית פעולת תרמית
כלפיו הינן חמורות ביותר... הקאדי [גרם] לפגיעה קשה בתדמיתה של המערכת השיפוטית השרעית כולה, באמינותה וביושרתה". שהם המליץ בפני נשיא בית הדין השרעי לערעורים, עבד אל-חכים סמארה, לנזוף בצורה חמורה בקאדי והורה להעביר את החלטתו ליועץ המשפטי לממשלה.

ההחלטה השנייה מגלה, כי קאדי התלונן במשטרה על פרסום כוזב בפייסבוק שלדבריו סיכן את חייו. שהם אומר כי ככל שמדובר בטענה ללשון הרע - מוטב היה להימנע מכך ולהסתפק באמצעים חילופיים, כמו הודעה שפרסם דובר משרד המשפטים. שהם מדגיש, כי לא היה כל יסוד לפרסום המדובר - מצידו של מי שמציג עצמו כעיתונאי ואף התלונן נגד הקאדי. האיש ייחס לקאדי אחריות לרצח אישה, שעניינה נדון בפניו, בידי בעלה; הוא עשה זאת בלא בירור מינימלי שהיה מפריך את הטענות, והתעלם מכך שהוא משליך גפרור בוער לחבית חומר נפץ ועלול לסכן את הקאדי. נסיונו "לעמוד מאחורי עקרונות חופש הביטוי אינו יותר מאשר מהלך ציני ומביש". לצד זאת הציע שהם להנהלת בתי הדין השרעיים לאמץ את הנוהל של הנהלת בתי המשפט בנוגע להגשת תלונה למשטרה בידי שופט.