המשנה ליועמ"ית: הצעה קיצוניות ביותר לקבוצה מצומצמת של נבחרי ציבור

ח"כ מתי צרפתי הרכבי תקפה: "איך אני יודעת שזו רק התחלת הדיקטטורה? כי חצי שנה הממשלה הזו שולטת בכנסת, יש לנו כנסת עקרה, בלי יכולת קבלת החלטות ועכשיו הממשלה גם משתלטת על מערכת המשפט". שלחה עקיצה ליו"ר רוטמן: "אני אתן דימוי שאולי לא כ"כ מוכר לך - אתם יורים בתוך הנגמ"ש, חדל אש".

ח"כ גלעד קריב תקף כי "הממשלה הזו מביאה אותנו למשבר דרמטי ביחסים עם ארה"ב", וציין את טורו הנוקב של הפרשן הבכיר תומאס פרידמן בניו-יורק טיימס. "אנחנו נמצאים ממש בפיגוע אסטרטגי בחוסן הלאומי של מדינת ישראל בחסות ההתנהלות המופקרת הזו. משר התפוצות ועד לשרים אחרים שמזלזלים בברית האסטרטגית אתה אדוני היו"ר מעניק רוח גבית ל-BDS, אתם נזק לביטחון מדינת ישראל". ח"כ מירב כהן עקצה: "לא, הם אומרים שאפשר להסתדר בלי ארה"ב", וקריב השיב בציניות: "פרידמן הוא פשוט חלק מ-BDS, לא צריך להתייחס".

ח"כ איימן עודה אמר בדיון: "מי שמחזיר אותנו זה בית המשפט עם עילת הסבירות. זה לא יהיה וכך הימין יהיה בשלטון לעוד הרבה שנים, לכן אנחנו צריכים לשים את המשקל שלנו ולהיאבק בביטול עילת הסבירות".

ח"כ קארין אלהרר תקפה את שר המשפטים יריב לוין ואמרה: "חסרים תקנים של שופטים, ככל שהוא מאריך את הזמן, הוא פוגע באזרחים". בנוסף, היא האשימה את השר איתמר בן-גביר באלימות שהפעילו אתמול השוטרים כלפי המפגינים: "כפי שרצה שר הכישלון הלאומי, גם היו כאלה שפונו לבתי החולים. צריך לומר את הדבר הזה - הייתה לא מעט אלימות".

ח"כ יואב סגלוביץ, לשעבר כסגן השר לביטחון הפנים, מתח ביקורת חריפה על תפקוד הממשלה: "השר דודי אמסלם, האיש והרולקס, מפיץ השנאה, אמר על אחד המפגינים שהוא צפונבון. 116 נרצחו השנה בחברה הערבית, בשנה הקודמת - 106. זה לא סביר. זה גם לא סביר שהשר לביטחון לאומי הוא עבריין מסוכן ומטורלל שפוגע בביטחון הלאומי והממשלה לא עושה דבר". הוא הוסיף: "עד היום לא הגיע אדם מהממשלה הזו להגיד 'יואב, בואו נעשה חפיפה'. יש מילה אחת, אומרים 'משילות' אני אגיד לכם מילה אחרת: 'אחריות'".

היועמ"ש עו"ד בליי אמר בדיון ועדת החוקה להכנת הצ"ח יסוד: השפיטה- עילת הסבירות, לקריאות שנייה ושלישית: "גם אם הוועדה בוחרת להסדיר את הסבירות בחקיקה, צריך לקחת בחשבון שבדיוני הוועדה בהכנה לקריאה ראשונה שמענו וקיבלנו מתווים שונים של גורמים המבקרים את השימוש בעילת הסבירות ואשר הציעו מודל מרוכך יותר – מתווה דותן, מתווה קבוצת שטרן, מתווה הנשיא ממרץ וגם דברים שהעלה אתמול השופט בדימוס מודריק.

המתווה שבהצעת החוק הוא גורף יותר מכל המתווים הללו במובן זה שאינו כולל הבחנה בין הממשלה במליאתה ובין שרים, אינו מותיר ביחס לנבחרי הציבור עילה של חוסר סבירות קיצונית במובן של מופרכות, אינו עורך הבחנה בין החלטות פרטניות של הדרג הנבחר והחלטות מדיניות, ואינו קובע כי נבחרי הציבור עדיין מחויבים לנהוג בסבירות גם אם אין ביקורת שיפוטית על סבירות החלטותיהם. אנו חוזרים ומציעים לוועדה לשקול בחינה של מודלים "עדינים" וזהירים יותר מן הסוג שתואר בדיוני הוועדה.

"האזורים" העיקריים שבהם הגבלת עילת הסבירות תקשה מאוד לפקח על פעילות הרשות המבצעת:

בסיטואציות של "ממשלת מעבר" – שבהן עילת הסבירות היא כלי מרכזי אולי היחיד לפקח על זה שהממשלה לא "תקבע עובדות בשטח" לפני הבחירות ותסנדל את הממשלה הבאה. זו סיטואציה שגם המנגנונים הדמוקרטיים לפקח על הממשלה – אובדן אמון בכנסת – כבר לא רלוונטיים כי היא כבר נפלה.

בתחום המינויים – שבו עילת הסבירות היא עילה מרכזית ביותר. ושגם בה באופן פרטני ניתן לאמץ מודלים מרוככים יותר – כמו ועדה לבחינת טוהר המידות שהציע פרופ' דותן או כמו יצירת הבחנה בין מינויים המאושרים בכנסת כמו שרים ובין מינויים של פקידים ושומרי סף. בהיעדר ביקורת סבירות – קשה מאוד לערוך ביקורת שיפוטית על מינוי והעברה מתפקיד של מי שמתמנה על-ידי הממשלה, ועוד יותר מכך לפקח על מאות המינויים שנעשים על-ידי שרים.

פגיעה באינטרסים של הפרט שאינה מערבת פגיעה בזכויות – בדיוני הוועדה שמענו על מקרים רבים מאוד שבהם שרים מקבלים החלטות פרטניות שאינן החלטות מדיניות ביחס לאזרחים או לתאגידים ושבהם הסבירות הוא כלי בקרה מרכזי – הענקת רישיונות, היתרים וכיוצא באלה. יש רשימה ארוכה. זה סוג של מקרים שבהם גם השופט סולברג סבר שיש מקום לעשות שימוש בעילת הסבירות רק הוא חשב שזו סמכות שהיא בעיקרה אצל פקידים.

מבדיקה ראשונית נמצאו לפחות 70 דוגמאות לסמכויות פרטניות של שרים. כאן, אין הגנה לפרט מפני החלטה שרירותית של השלטון אם הוא לא יכול להוכיח שיקולים זרים, חריגה מסמכות וכו'. יהיה לו קשה להוכיח עילות אלה כשהוא עומד לבדו מול השלטון.
לגבי מינויים וממשלת מעבר- הוצע פה על-ידי ד"ר בקשי ואחרים כי הכנסת תסדיר בחקיקה, כללים ותנאי סף כתחליף לביקורת הסבירות. אבל כמו שאמרנו ביחס לדיונים על אי-שפיטות חוקי יסוד לפני כמה חודשים – אם מגבילים שפיטות של חוקי יסוד הדבר מצריך גם הסדרה של אופן חקיקת חוקי היסוד. בדרך כלל הכנסת משתדלת לחוקק הסדר מאוזן – אם היא מבטלת את הבקרה מסוג אחד היא בד-בבד מסדירה בקרה או הליך מסוג אחר.

אם הכנסת מגבילה מאוד את הביקורת השיפוטית על הסבירות ואומרת - בעתיד מתישהו אפשר יהיה לחוקק ביקורת אחרת, זה מותיר לפחות בינתיים את הציבור עם הגנה חסרה מפני מינויים פסולים ומפני התנהגות פסולה של ממשלת מעבר.

יש לתת את הדעת לחשש להיווצרות אי-בהירות משפטית- בהיעדר הסדרה כוללת, החשש הוא שהגבלת עילת הסבירות לא תיצור יותר ודאות אלא הרבה פחות ודאות. לכן – גם כאן נציע לוועדה לשקול האם ניתן להבהיר בצורה ברורה יותר את גבולות הגזרה של ההסדר המוצע.

בנוסף, אנחנו סבורים שגם אם המחוקק מבקש לקבוע כי אין ביקורת על סבירות ההחלטות של הדרג הנבחר, לפחות יש מקום לקבוע את חובת הרשות המבצעת לנהוג בסבירות, את חובתה לנמק ולפרסם את החלטותיה. גם בהקשר זה מתחדד ההבדל בין החלטות ממשלה במליאתה ובין החלטות של שרים.

החלטות של ממשלה במליאתה מפורסמות, עומדות חשופות לעין הציבורית, הבוחר והכנסת מפקחים עליהם במידה כזאת או אחרת. אגב גם פסקי דין מתפרסמים ומחייבים הנמקה מפורטת של בית המשפט. וכך גם הכנסת – מקבלת את החלטותיה ביחס לחקיקה ומדיניות ראויה בדיונים פתוחים בהם חברי הכנסת מנמקים את עמדותיהם.

לעומת זאת, שרים מקבלים מאות ואלפי החלטות, בחלק הם מאשרים החלטות של פקידים שמתחתיהם ובחלק הם יכולים לקבל החלטה למרות שאצלו סמכות לפקיד. איש לא יודע את פרטיהן, אין חובת הנמקה או פרסום שלהן. קיומה של עילת הסבירות חייב את אותם מקבלי החלטות לנהוג בסבירות בעת קבלת ההחלטות ולנמקן, בפרט במקרה שהוגשו עתירות בעניין.

בהיעדר ביקורת סבירות על השרים – גם החובה של השרים לנהוג בסבירות ולנמק את החלטותיהם עלולה להיעלם. זה עלול לפגוע באיכות של השירות הציבורי והמענה שהוא נותן לאזרח מבלי שאפילו האזרח יידע את זה כי החלטות השרים לא יתפרסמו, לא ינומקו ואפילו לא ידונו בבית המשפט.

בדיונים נשאל למי צריכה להיות המילה האחרונה ביחס לסבירות ונטען שאין הגיון שזה יהיה דווקא בית המשפט ולא השר או הפקיד עצמו. ההצגה הזאת חוטאת למציאות היסודית ולפיה בישראל כמו בכל מדינה דמוקרטית – המפלט האחרון שיש לפרט מול הממשלה על כוחה הרב, הוא בית המשפט.

אפשר להתווכח אם עילת הסבירות עמומה יותר או פחות אם צריך לקבוע לה גדרות או לא. אבל התפיסה היא שבסוף המילה האחרונה ביחס לשאלה אם הפקיד הממשלתי או השר עמד בשורה של דרישות היא אצל בית המשפט. ככה בישראל וככה במדינות דמוקרטיות אחרות.

זה לא מייתר כמובן את השאלה לגבי תחולת עילה כזאת או אחרת, ואם צריך להחיל אותה בצורה רחבה או בצמצום, אבל הנחת המוצא היא שבמדינה דמוקרטית בית המשפט מבקר את פעולת הרשות המבצעת בשורה של עילות שבהן כן הוא קובע בסוף אם הממשלה פעלה בהתאם לכל דרישות המשפט המינהלי או לא".