ביקורת קשה בביהמ"ש על כלל תעשיות

חברת כלל תעשיות ביקשה מבית המשפט לתת "גושפנקא להתנהלות קלוקלת שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות של שקיפות ומינהל תקין". קבלת הבקשה הייתה "פותחת פתח מסוכן לעשיית עסקות 'מאחורי הקלעים' בלא יכולת לבקרה וביקורת. זאת אין לקבל ואין להתיר במדינה מתוקנת". כך אומרת שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אורית וינשטיין, בתפקידה כיו"ר ועדת ערר במס מקרקעין הפועלת באותו בית משפט.

כלל תעשיות (כת"ש) נמצאת בשליטתו של לן בלווטניק והיא אחת מחברות האחזקה הגדולות בארץ. היא שולטת בין היתר בנייר חדרה, נשר, כלל ביוטכנולוגיה, יפאורה-תבורי וגולף. וינשטיין דחתה את בקשתה של כת"ש לחזור בה מהסכם עם מנהל מיסוי מקרקעין חיפה בנוגע להעברת קרקעות במאות מיליוני שקלים ולתשלום מיסים במיליוני שקלים, אשר התבססה בין היתר על הבטחה בעל-פה שקיבלה כביכול מפקידי המס.

בשנת 2018 מכרה כת"ש מאות דונמים לחברת כלל נדל"ן, במסגרת ארגון מחדש של הקבוצה. הקרקעות נחלקו לשתי קבוצות. לגבי הראשונה דיווחה כת"ש על שווי מכירה ב-10 מיליון שקל, שווי רכישה ב-17 מיליון שקל והוצאות נוספות בסך 7 מיליון שקל. לגבי הקבוצה השנייה דיווחה כת"ש על שווי מכירה ב-81 מיליון שקל, שווי רכישה ב-27 מיליון שקל והוצאות נוספות ב-16 מיליון שקל.

רשות המיסים דחתה את השומות העצמיות של כת"ש. היא אימצה את שווי המכירה של הקבוצה הראשונה, אך העמידה את שווי הרכישה על שקל אחד והכירה בהוצאות בסך 500,000 שקל בלבד. לגבי הקבוצה השנייה קבעה הרשות שווי מכירה של 278 מיליון שקל ושווי רכישה של שקל אחד.

כת"ש לא השיגה על הקביעה לגבי הקבוצה הראשונה, ורשות המיסים העלתה את שווי המכירה ך-319 מיליון שקל. השגתה על הקבוצה השנייה נדחתה ושווי המכירה אף הועלה ל-375 מיליון שקל. לאחר מכן חתמו כת"ש והרשות על הסכם פשרה, לפיו שווי המכירה של הקבוצה הראשונה יהיה 114 מיליון שקל, ושל הקבוצה השנייה - 73.5 מיליון שקל. משווי זה נגזר המס ששילמה כת"ש, ושסכומו אינו מצוין בפסק הדין. בית המשפט נתן במרס 2021 תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

ביוני 2021 ביקשה כת"ש להפחית את השווי ל-41.5 ול-17 מיליון שקל (בהתאמה). רשות המיסים דחתה את הבקשה וערעורה של כת"ש נדחה (10.8.23) בידי וינשטיין. היא אומרת ברמה העקרונית, כי סטייה מהסכמי פשרה בכלל ומהסכמי שומה בפרט, תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. שני הצדדים סבורים שהמחלוקת הסתיימה ואין זה ראוי לשוב ולהעלות מן האוב את המחלוקת בשלב מאוחר יותר.

לדברי וינשטיין, "בקשה לפתיחה ותיקון הסכם שומה, בין אם הוגשה לפי בקשת הפרט או בין אם מיוזמתה של רשות המס, עומדת בסתירה לעקרון סופיות הדיון וסופיות השומה ואף סותרת את עקרון היסוד בדבר כיבוד הסכמים. פתיחת הסכם שומה לאחר שהגיעו הצדדים להבנות בעקבות מו"מ ארוך, גם אינה מתיישבת עם חובת ההגינות, המוטלת על הרשות ועל האזרח כאחד". חובת ההגינות של הרשות אומנם גבוהה יותר, אך שניהם הצדדים חייבים לנהוג זה בזה בתום לב, מוסיפה וינשטיין.

בנוגע לבקשות של הנישום לפתוח הסכמים, אומרת וינשטיין: "אין לקבל מצב שבו נישום יתנער מהסכם שומה כפי ראות עיניו, רק משום שהסיכון שאותו 'קנה' לא התממש לפי רצונו. אין מדובר אך בפגיעה ברשות עצמה - אשר כלכלה את צעדיה בהתאם וויתרה על תשלומים שהיו עשויים להיות מגיעים לה - אלא גם בפגיעה באינטרס הציבורי, שכן גביית המס נועדה לשרת את הציבור כולו. לרשות המיסים, ככל רשות מדינית, משאבים מוגבלים, ולאחר שזו הגיעה להבנה עם נישום מסוים, והורידה את הסוגיה מושא הסכם השומה מסדר יומה, הרי שפתיחה מחודשת של ההסכם תביא לבזבוז כפול של משאבי ציבור".

הסכמים עם המדינה נעשים בכתב

טענתה המרכזית של כת"ש הייתה, כי הייתה "הסכמה ג'נטלמנית" בין עו"ד ענת שביט מטעמה לבין רוני ברק מטעם רשות המיסים, ולפיה שווי הרכישה של הקרקעות יתוקן בהמשך. על טענה זו, אותה הכחישה הרשות, מותחת וינשטיין ביקורת חריפה. "העוררת הייתה מיוצגת לכל אורך הדרך על-ידי עורכי דין מן השורה הראשונה, אשר מן הסתם בקיאים בדין ויודעים כי אין ולא יכולה לעמוד טענה לקיומה של הסכמה בעל-פה במישור היחסים שמול רשות מרשויות המדינה. הסכמים מול רשויות המדינה - נעשים תמיד בכתב".

הטענה לא הוכחה, אין לה כל זכר בכתב, ו"היא נראית ונשמעת בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת", ממשיכה וינשטיין. "קבלת עמדת העוררת לפיה נערכה, כביכול, הסכמה בעל-פה מול המשיב לתיקון הסכמי השומה בשלב מאוחר לחתימתם, מעבר לכך שתהא סותרת את כל ההלכות הקיימות מימים ימימה ביחס למתכונת ההתקשרות של המדינה בחוזים - משמעותה היא דרישה למתן גושפנקא להתנהלות קלוקלת שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות של שקיפות ומינהל תקין, ופותחת פתח מסוכן לעשיית עסקות 'מאחורי הקלעים' בלא יכולת לבקרה וביקורת. זאת אין לקבל ואין להתיר במדינה מתוקנת".

טענה נוספת של כת"ש הייתה, שמנהל מיסוי מקרקעין טעה כאשר קבע שעל הקרקע ניצב מפעל תעשייתי. וינשטיין דוחה גם אותה מכל וכל: הטענה האפשרית היחידה (אולי) של כת"ש היא שחתמה על ההסכם מתוך טעות, הטעיה, עושק או כפייה - ולא שנפלה טעות מצידה של רשות המיסים. הראיות אף מלמדות. כי כת"ש בחרה בזמן המו"מ לזנוח את טענותיה בנוגע לשווי הרכישה כדי לזרז את חתימת ההסכם. כעת היא מבקשת להוסיף אותו במסגרת הליך עוקף הסכם שומה. זוהי דרך הילוך בעייתית בלשון המעטה שאינה עומדת בדרישות תום הלב.

חברת הוועדה עו"ד אהובה סימון הסכימה שיש לדחות על הסף את הערר, ואילו חבר הוועדה אברהם שרם הסכים שיש לדחותו על הסף. כת"ש חויבה בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. את כת"ש ייצגו עוה"ד ענת שביט ואלישע זיידמן, ואת מיסוי מקרקעין - עו"ד לינוי רוזנר.