אברהם קריניצי בלשכתו 1945 [צילום: זולטן קליגר/לע"מ]
57 שנים למותו של אברהם קריניצי: ראש העיר שהפך לאגדה |
במשך 43 שנים רצופות, כנגר שהפך לראש עיר מיתולוגי, הוביל אברהם קריניצי את הפיכתה של רמת גן ממושבה קטנה לעיר גדולה וירוקה - תוך שליטה ריכוזית, הנצחה עצמית חסרת תקדים וסוף טרגי בתאונת דרכים בגיל 84 |
ב-13 בנובמבר 1969 נהרג אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן, בתאונת דרכים קטלנית בכביש חיפה-תל אביב, בדרכו חזרה מעכו. בן 84 היה במותו. יחד עימו נהרגו חתנו ונהגו האישי. מותו של האיש שעמד בראש מועצת העירייה ועיריית רמת גן במשך 43 שנים ברציפות היכה בתדהמה את תושבי העיר ואת הציבור בישראל. קריניצי היה הרבה יותר מראש עיר: הוא היה דמות דומיננטית, יוזמת ומעורבת, שהטביעה את חותמה על רמת גן והובילה את הפיכתה ממושבה קטנה לעיר גדולה ומפותחת.
התאונה הקטלנית בכביש חיפה-תל אביב
בבוקר יום חמישי, 13 בנובמבר 1969, יצא אברהם קריניצי, אז בן 84, לעכו, למפעל החרסינה "ברבור" שהיה בבעלותו. את מכוניתו נהג ברוך עזאני, בן 48, ששימש נהגו הנאמן במשך 15 שנה. במושב האחורי ישבו חתנו, ישעיהו שמואלביץ, בן 55, ולצידו המהנדס אברהם קירשנר, בן 67. בשעות הערב, בסביבות השעה שש, בעת שעשו את דרכם חזרה לרמת גן, סטתה מכוניתו של קריניצי מנתיבה בכביש חיפה-תל אביב, סמוך לקיבוץ החותרים, והתנגשה חזיתית במשאית עמוסת עגבניות. מכונית הדודג' שבה נסעו נמחצה תחת המשאית, שהתהפכה בעקבות ההתנגשות. קריניצי, חתנו שמואלביץ והנהג עזאני נהרגו במקום. קירשנר נפצע באורח קל ופונה לבית החולים רמב"ם. נהג המשאית, חסן מסרי, בן 25 מחיפה, נעצר לחקירה, אולם כעבור יומיים שוחרר בערבות בהוראת שופט.
ראש עיר דומיננטי ומוערך
מותו הטרגי של קריניצי היכה בהלם לא רק את תושבי רמת גן, אלא גם את הציבור ברחבי המדינה. קריניצי היה דמות ציבורית מוכרת ובעלת השפעה, שחורגת הרבה מעבר לגבולות עירו. בצוואתו ביקש להיטמן, בבוא יומו, בזכרון יעקב או בפארק הלאומי ברמת גן, וכתב: "רצוני לבוא למנוחת עולמים בזכרון יעקב או בפארק הלאומי כפי שמועצת העיר תחליט".
עוד ביקש כי הלוויתו תהיה מסורתית, אך ללא הספדים. עם היוודע דבר מותו התכנסה מועצת עיריית רמת גן לישיבה דחופה כדי לקבוע את סדרי ההלוויה. אישור קבורה מיוחד הוצא עוד באותו יום, וקריניצי הובא למנוחות בחלקת קבורה מיוחדת בפארק הלאומי - הפארק שאותו יזם, הקים וטיפח.
אלפים השתתפו בהלוויתו. ארונו, שהיה עטוף בדגל המדינה, הוצב בכיכר רמב"ם (כיכר אורדע) ברמת גן. משם יצא מסע ההלוויה הרגלי לעבר ביתו שברחוב יהלום. בהמשך הוסעו המלווים באוטובוסים לחלקת הקבר בפארק הלאומי. בין המשתתפים בהלוויה היו ראש הממשלה לשעבר דוד בן-גוריון, שהיה ידידו הקרוב של קריניצי, סגן ראש הממשלה יגאל אלון, חבר הכנסת מנחם בגין, נציג הרמטכ"ל שמואל אייל ונציגי חיל הצנחנים, שאומץ על-ידי עיריית רמת גן. ביום ההלוויה היו משרדי העירייה סגורים, ובבתי הספר נערכו בשעות הבוקר מסדרי זיכרון. המורים הקדישו את שיעוריהם לזכרו.
קריניצי כיהן בתפקיד ראש מועצת רמת גן וראש העירייה במשך 43 שנים ברציפות. הוא נמנה עם דור של ראשי ערים מיתולוגיים, שהיו מזוהים לחלוטין עם עירם - יוזמים, בונים ומנהלים שהטביעו בה את חותמם. דמויות כמו מאיר דיזנגוף, טדי קולק, פנחס איילון ושלמה להט נמנו אף הן עם אותה שורה של מנהיגים עירוניים. כשבועיים בלבד לפני התאונה הקטלנית, אף שכבר חצה את גיל 80, נבחר קריניצי פעם נוספת לראשות העירייה, בפעם ה-12 ברציפות.
מי היה האיש ומה היה סוד כוחו?
אברהם קריניצי נולד ב-26 בדצמבר 1886 בעיר גרודנו (גרודנה), שבאימפריה הרוסית. הוא גדל במשפחה מסורתית, למד בילדותו בחדר, ובגיל 15 החל לעבוד כשוליה אצל נגר, שם רכש את מקצוע הנגרות. בהמשך הצטרף למפלגת "פועלי ציון" והיה פעיל בסניף המפלגה בעירו. בחנוכה תרס"ו (1905), בהיותו כבן 19, עלה לארץ ישראל כחלוץ, דרך נמל יפו, בתקופת העלייה השנייה. לאחר עלייתו עבד תקופה מסוימת כנגר ברחובות ובראשון לציון. בין היתר השתתף בהקמת שלד העץ של גג בית הכנסת הגדול ברחובות. בהמשך עבר ליפו, שם פתח נגרייה משוכללת לתקופתה, שהתפרסמה בזכות הרהיטים האיכותיים שיוצרו בה.
כבר בשנותיו הראשונות בארץ היה מעורב בפעילות התיישבותית וביטחונית. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבד בשירות הרכבות הטורקי והיה אחראי על כריתת עצים ששימשו להסקת קטרי הרכבת. בין היתר עבד בדמשק, שם נולדה בתו שולמית. עם הקמת ארגון "ההגנה" בשנת 1920 נמנה עם ראשוני חבריו. בראשית שנות ה-20 היה שותף, יחד עם שלום פחטר וסעדיה שושני, להקמת המשטרה העירונית הראשונה בתל אביב. הוא נמנה גם עם מייסדי שכונת נחלת בנימין בעיר, והתגורר בה עם משפחתו עד שעברו להתגורר בביתם ברמת גן.
נשיא מועצת רמת גן הראשון
קריניצי הגיע לרמת גן בשנת 1925, ועד מהרה הפך לדמות המרכזית בקרב פעילי הציבור במקום. בשנת 1926 העניק השלטון הבריטי למושבה הקטנה מעמד של מועצה מקומית, וקריניצי התמנה לנשיא המועצה הראשון. מאז ועד מותו, בשנת 1969, ניצח ב-12 מערכות בחירות רצופות. הוא החזיק, ככל הנראה, בשיא יוצא דופן בקרב ראשי רשויות מקומיות: 43 שנות כהונה, מהן 24 שנים כראש המועצה המקומית ו-19 שנים כראש העירייה. קריניצי כיהן מטעם הציונים הכלליים, ובהמשך המפלגה הליברלית, ועמד בראש קואליציות שהורכבו ממפלגות המרכז והימין. אף שבעברו היה חבר מפלגת "פועלי ציון" ופעיל בארגון "ההגנה", דעותיו הפוליטיות היו אקטיביסטיות, והוא גילה יחס אוהד במיוחד לארגוני המחתרות אצ"ל ולח"י.
בניגוד לערים אחרות, רמת גן לא טיפחה את הממסד ההסתדרותי ואת מפלגת מפא"י. ב-5 באוגוסט 1947, בשעת בוקר מוקדמת, נעצר קריניצי בידי הבריטים יחד עם ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח וראש עיריית נתניה עובד בן עמי. השלושה נשלחו למחנה המעצר בלטרון. כעבור יותר מחודש שוחרר קריניצי וחזר לנהל את העיר.
הפך מושבה קטנה לעיר גדולה וירוקה
קריניצי הקדיש את מרבית שנות כהונתו לפיתוחה של רמת גן. תחת הנהגתו הפכה המושבה הקטנה לעיר הרביעית בגודלה בישראל. לצד תנופת בנייה ופיתוח עירוני, פעל למשיכת מפעלי תעשיה לעיר, ובהם "עלית", "פלאלום" וצ.ד. אולם לצד התעשיה והבנייה הייתה לו אהבה גדולה לגינות, לעצים ולפרחים. קריניצי היה ידוע בחיבתו לשטחים ירוקים, ודאג לנטוע עצים ופרחים בכל פינה פנויה בעיר. גינות ציבוריות וגנים ניטעו ברחבי רמת גן, ובתקופתו הפכה העיר לאחת הערים הירוקות בישראל.
לאחר קום המדינה התמקד גם בקליטת עלייה ובהקמת שני מפעלי דגל עירוניים: הפארק הלאומי ואצטדיון רמת גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימץ יחידה של צה"ל, ויזם את אימוץ חיל הצנחנים בידי העירייה. בתקופתו נערכה המכביה ברמת גן, הוקמה הספרייה העירונית המרכזית ברחוב חיבת ציון, ונבנו מוסדות חינוך ותרבות רבים. בשנת 1950 יצא קריניצי לארצות הברית לצורך ניתוח שהוגדר בעיתונות "קשה ומוצלח". הוא שהה שם כחודש ולאחר מכן שב לישראל.
קריניצי היה אדם אמיד, בעל מפעלים ועסקים פרטיים. בבעלותו ובבעלות משפחתו היה בית החרושת לנגרות ולרהיטים "א. קריניצי", שבו עבדו גם כמה מבני משפחתו. בשנת 1963 רכש, יחד עם שותפים, את מפעל החרסינה "ברבור" בעכו. על-פי סיפורים ועדויות, במשך רוב שנות כהונתו מילא קריניצי את תפקידו הציבורי ללא שכר, בזכות אמצעיו הפרטיים. עם זאת, לא עלה בידי למצוא לכך אסמכתאות בארכיונים.
התאונה הקטלנית בכביש חיפה-תל אביב
בבוקר יום חמישי, 13 בנובמבר 1969, יצא אברהם קריניצי, אז בן 84, לעכו, למפעל החרסינה "ברבור" שהיה בבעלותו. את מכוניתו נהג ברוך עזאני, בן 48, ששימש נהגו הנאמן במשך 15 שנה. במושב האחורי ישבו חתנו, ישעיהו שמואלביץ, בן 55, ולצידו המהנדס אברהם קירשנר, בן 67. בשעות הערב, בסביבות השעה שש, בעת שעשו את דרכם חזרה לרמת גן, סטתה מכוניתו של קריניצי מנתיבה בכביש חיפה-תל אביב, סמוך לקיבוץ החותרים, והתנגשה חזיתית במשאית עמוסת עגבניות. מכונית הדודג' שבה נסעו נמחצה תחת המשאית, שהתהפכה בעקבות ההתנגשות. קריניצי, חתנו שמואלביץ והנהג עזאני נהרגו במקום. קירשנר נפצע באורח קל ופונה לבית החולים רמב"ם. נהג המשאית, חסן מסרי, בן 25 מחיפה, נעצר לחקירה, אולם כעבור יומיים שוחרר בערבות בהוראת שופט.
ראש עיר דומיננטי ומוערך
מותו הטרגי של קריניצי היכה בהלם לא רק את תושבי רמת גן, אלא גם את הציבור ברחבי המדינה. קריניצי היה דמות ציבורית מוכרת ובעלת השפעה, שחורגת הרבה מעבר לגבולות עירו. בצוואתו ביקש להיטמן, בבוא יומו, בזכרון יעקב או בפארק הלאומי ברמת גן, וכתב: "רצוני לבוא למנוחת עולמים בזכרון יעקב או בפארק הלאומי כפי שמועצת העיר תחליט".
עוד ביקש כי הלוויתו תהיה מסורתית, אך ללא הספדים. עם היוודע דבר מותו התכנסה מועצת עיריית רמת גן לישיבה דחופה כדי לקבוע את סדרי ההלוויה. אישור קבורה מיוחד הוצא עוד באותו יום, וקריניצי הובא למנוחות בחלקת קבורה מיוחדת בפארק הלאומי - הפארק שאותו יזם, הקים וטיפח.
אלפים השתתפו בהלוויתו. ארונו, שהיה עטוף בדגל המדינה, הוצב בכיכר רמב"ם (כיכר אורדע) ברמת גן. משם יצא מסע ההלוויה הרגלי לעבר ביתו שברחוב יהלום. בהמשך הוסעו המלווים באוטובוסים לחלקת הקבר בפארק הלאומי. בין המשתתפים בהלוויה היו ראש הממשלה לשעבר דוד בן-גוריון, שהיה ידידו הקרוב של קריניצי, סגן ראש הממשלה יגאל אלון, חבר הכנסת מנחם בגין, נציג הרמטכ"ל שמואל אייל ונציגי חיל הצנחנים, שאומץ על-ידי עיריית רמת גן. ביום ההלוויה היו משרדי העירייה סגורים, ובבתי הספר נערכו בשעות הבוקר מסדרי זיכרון. המורים הקדישו את שיעוריהם לזכרו.
קריניצי כיהן בתפקיד ראש מועצת רמת גן וראש העירייה במשך 43 שנים ברציפות. הוא נמנה עם דור של ראשי ערים מיתולוגיים, שהיו מזוהים לחלוטין עם עירם - יוזמים, בונים ומנהלים שהטביעו בה את חותמם. דמויות כמו מאיר דיזנגוף, טדי קולק, פנחס איילון ושלמה להט נמנו אף הן עם אותה שורה של מנהיגים עירוניים. כשבועיים בלבד לפני התאונה הקטלנית, אף שכבר חצה את גיל 80, נבחר קריניצי פעם נוספת לראשות העירייה, בפעם ה-12 ברציפות.
מי היה האיש ומה היה סוד כוחו?
אברהם קריניצי נולד ב-26 בדצמבר 1886 בעיר גרודנו (גרודנה), שבאימפריה הרוסית. הוא גדל במשפחה מסורתית, למד בילדותו בחדר, ובגיל 15 החל לעבוד כשוליה אצל נגר, שם רכש את מקצוע הנגרות. בהמשך הצטרף למפלגת "פועלי ציון" והיה פעיל בסניף המפלגה בעירו. בחנוכה תרס"ו (1905), בהיותו כבן 19, עלה לארץ ישראל כחלוץ, דרך נמל יפו, בתקופת העלייה השנייה. לאחר עלייתו עבד תקופה מסוימת כנגר ברחובות ובראשון לציון. בין היתר השתתף בהקמת שלד העץ של גג בית הכנסת הגדול ברחובות. בהמשך עבר ליפו, שם פתח נגרייה משוכללת לתקופתה, שהתפרסמה בזכות הרהיטים האיכותיים שיוצרו בה.
כבר בשנותיו הראשונות בארץ היה מעורב בפעילות התיישבותית וביטחונית. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבד בשירות הרכבות הטורקי והיה אחראי על כריתת עצים ששימשו להסקת קטרי הרכבת. בין היתר עבד בדמשק, שם נולדה בתו שולמית. עם הקמת ארגון "ההגנה" בשנת 1920 נמנה עם ראשוני חבריו. בראשית שנות ה-20 היה שותף, יחד עם שלום פחטר וסעדיה שושני, להקמת המשטרה העירונית הראשונה בתל אביב. הוא נמנה גם עם מייסדי שכונת נחלת בנימין בעיר, והתגורר בה עם משפחתו עד שעברו להתגורר בביתם ברמת גן.
נשיא מועצת רמת גן הראשון
קריניצי הגיע לרמת גן בשנת 1925, ועד מהרה הפך לדמות המרכזית בקרב פעילי הציבור במקום. בשנת 1926 העניק השלטון הבריטי למושבה הקטנה מעמד של מועצה מקומית, וקריניצי התמנה לנשיא המועצה הראשון. מאז ועד מותו, בשנת 1969, ניצח ב-12 מערכות בחירות רצופות. הוא החזיק, ככל הנראה, בשיא יוצא דופן בקרב ראשי רשויות מקומיות: 43 שנות כהונה, מהן 24 שנים כראש המועצה המקומית ו-19 שנים כראש העירייה. קריניצי כיהן מטעם הציונים הכלליים, ובהמשך המפלגה הליברלית, ועמד בראש קואליציות שהורכבו ממפלגות המרכז והימין. אף שבעברו היה חבר מפלגת "פועלי ציון" ופעיל בארגון "ההגנה", דעותיו הפוליטיות היו אקטיביסטיות, והוא גילה יחס אוהד במיוחד לארגוני המחתרות אצ"ל ולח"י.
בניגוד לערים אחרות, רמת גן לא טיפחה את הממסד ההסתדרותי ואת מפלגת מפא"י. ב-5 באוגוסט 1947, בשעת בוקר מוקדמת, נעצר קריניצי בידי הבריטים יחד עם ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח וראש עיריית נתניה עובד בן עמי. השלושה נשלחו למחנה המעצר בלטרון. כעבור יותר מחודש שוחרר קריניצי וחזר לנהל את העיר.
הפך מושבה קטנה לעיר גדולה וירוקה
קריניצי הקדיש את מרבית שנות כהונתו לפיתוחה של רמת גן. תחת הנהגתו הפכה המושבה הקטנה לעיר הרביעית בגודלה בישראל. לצד תנופת בנייה ופיתוח עירוני, פעל למשיכת מפעלי תעשיה לעיר, ובהם "עלית", "פלאלום" וצ.ד. אולם לצד התעשיה והבנייה הייתה לו אהבה גדולה לגינות, לעצים ולפרחים. קריניצי היה ידוע בחיבתו לשטחים ירוקים, ודאג לנטוע עצים ופרחים בכל פינה פנויה בעיר. גינות ציבוריות וגנים ניטעו ברחבי רמת גן, ובתקופתו הפכה העיר לאחת הערים הירוקות בישראל.
לאחר קום המדינה התמקד גם בקליטת עלייה ובהקמת שני מפעלי דגל עירוניים: הפארק הלאומי ואצטדיון רמת גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימץ יחידה של צה"ל, ויזם את אימוץ חיל הצנחנים בידי העירייה. בתקופתו נערכה המכביה ברמת גן, הוקמה הספרייה העירונית המרכזית ברחוב חיבת ציון, ונבנו מוסדות חינוך ותרבות רבים. בשנת 1950 יצא קריניצי לארצות הברית לצורך ניתוח שהוגדר בעיתונות "קשה ומוצלח". הוא שהה שם כחודש ולאחר מכן שב לישראל.
קריניצי היה אדם אמיד, בעל מפעלים ועסקים פרטיים. בבעלותו ובבעלות משפחתו היה בית החרושת לנגרות ולרהיטים "א. קריניצי", שבו עבדו גם כמה מבני משפחתו. בשנת 1963 רכש, יחד עם שותפים, את מפעל החרסינה "ברבור" בעכו. על-פי סיפורים ועדויות, במשך רוב שנות כהונתו מילא קריניצי את תפקידו הציבורי ללא שכר, בזכות אמצעיו הפרטיים. עם זאת, לא עלה בידי למצוא לכך אסמכתאות בארכיונים.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| 57 שנים למותו של אברהם קריניצי: ראש העיר שהפך לאגדה |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

