בית המשפט העליון אישר (24.8.23) להרוס דירה במחנה הפליטים שועפאט שבירושלים, בה התגורר ילד בן 13.5 שגרם למותו של שוטר משמר הגבול. השופט
אלכס שטיין דחה את טענת משפחתו של המחבל, לפיה יש להימנע מהריסת הדירה בשל גילו הצעיר.
מוחמד זלבאני דקר בפברואר השנה את אסיל סואעד באוטובוס במחסום שועפאט; מאבטח נוסף ירה לעבר זלבאני בעת שניסה לדקור שוב את סואעד ואחד הכדורים פגע בשוטר וגרם למותו. זלבאני מואשם ברצח בנסיבות מחמירות, שכן - כפי שאומר שטיין - ברור לחלוטין שהוא אשר חולל את שרשרת האירועים שהובילה למותו של סואעד. זלבאני הודה בעובדות כתב האישום, אך לאחר מכן ביקש לחזור בו; התיק תלוי ועומד. מפקד פיקוד העורף, אלוף אורי גורדין, הוציא צו להריסת הדירה בה התגורר זלבאני עם הוריו ויתר ילדיהם.
שטיין דוחה על הסף את הטענות העקרוניות נגד הריסת הבתים, בהזכירו שבג"ץ כבר קבע שניתן להשתמש באמצעי זה ולכן אין מקום לדון בהן מחדש בכל עתירה. הוא דן בשתי טענות מרכזיות של המשפחה: גילו הצעיר של זלבאני הופך את הצו לבלתי-מידתי והריסת הדירה במקום אטימתה. הוא דוחה תחילה את הטענה השנייה באומרו, כי אין עילה להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשפחה על פני זו של מומחי צה"ל. הריסה זו מקטינה את הסיכון למי שיבצעו אותה ולא תזיק לקונסטרוקציה של הבניין כולו.
לדברי שטיין, לאחר התלבטות הוא הגיע למסקנה שגילו של זלבאני אינו מצדיק הימנעות מהריסת דירתו. הוא מציין, כי בג"ץ כבר אישר הריסת בתים של מחבלים בני 15, שכן המטרה אינה ענישה אלא הרתעה ובפרט הרתעת ההורים, "שמטבע הדברים ינסו לפקח עליהם או לשכנע אותם או למנוע בעדם מלבצע פיגוע, נוכח המחיר הכבד הצפוי למשפחה בדמות הריסת ביתם" (כלשונו של השופט
יצחק עמית בפסק דין קודם).
שטיין מציין, כי השופטים עיינו בחוות דעת עדכנית מטעם פיקוד העורף, אשר "מצביעה על קיומה של הרתעת הורים למפגעים פוטנציאליים: במספר לא מבוטל של מקרים, התחזית של הריסת ביתו או דירתו של מפגע צעיר גורמת להוריו להטיל עליו מרות, לפקח על מעשיו ולשכנעו להימנע מלבצע פיגוע". שטיין מוסיף:
"המפגע שפשעו - מעשה הרצח - גרר אחריו את הוצאתו של צו
ההריסה היה אומנם רק בן 13.5 בזמן המעשה, אולם הדרך שבה פעל מאפיינת עבריין בגיר חסר-עכבות, אשר בא לרצוח וידע כיצד לרצוח. המפגע תכנן את מעשה הדקירה הנפשע שלו מבעוד מועד, הצטייד בסכין ארוכה וחדה; ואחר כך, תוך ניצול ההזדמנות הראשונה שנקרתה לדרכו, הפתיע את המנוח, אחז בעוצמה בצווארו, דקרו ברקתו השמאלית ואף ניסה לדחוק אותו בראש ובצוואר. בנסיבות אלה, אשר מצביעות על עוצמה ותעוזה רצחנית של בגיר, אין כל הצדקה להבחין בין המפגע בן ה-13.5 שבו קא עסקינן, לבין הנערים המבוגרים ממנו שעניינם נדון - לשבט, ולא לחסד" בפסק דין קודם.
השופטת גילה כנפי-שטייניץ אומרת כי ייתכן שבימים כתיקונם - גילו זלבאני היה מוביל לביטול ההריסה או לצעד חמור פחות. "ואולם הימים אינם ימים כתיקונם, פיגוע רודף פיגוע, ואנו מצויים כבר עת ארוכה בעיצומו של גל טרור רצחני הגובה את
חייהם של עשרות בני אדם, אנשי כוחות הביטחון ואזרחים חפים מפשע, קורע משפחות, ומכה בקשישים, בוגרים וילדים. לצערנו, גם ביצוע פיגועים על-ידי קטינים אינו בגדר חזיון נדיר". מאחר שמדובר כאמור בצעד התרעתי, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של צה"ל.
המשנה לנשיאה,
עוזי פוגלמן, סבר בדעת מיעוט, כי יש להוציא צו על תנאי שיורה למדינה לנמק מדוע לא תסתפק באטימת חדרו של זלבאני, וזאת בשל גילו ובשל השיהוי של ארבעה חודשים בין הגשת כתב האישום לבין ההחלטה על ההריסה. את העותרים ייצגו עוה"ד נדיה דקה ודניאל שנהר, ואת המדינה - עוה"ד ענר הלמן ויונתן סיטון.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
