ההליך הפלילי בישראל נמשך כפול מאשר באירופה

ההליך הפלילי בישראל נמשך זמן כפול מאשר הממוצע במספר מדינות רלוונטיות שנבדקו להשוואה - חושפת (29.8.23) ועדת ההיגוי הבודקת את צווארי הבקבוק בהליכים אלו. הצוות קובע, כי אי-התייצבות נאשמים היא גורם משמעותי במיוחד - כפי שמתריע News1 במדור "שיפוט מהיר" מזה שנים.

בראש ההוועדה עומד נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד נויטל, היושב מזה שנים בראש הרכבים בתיקי פשע חמור. היא הוקמה בידי משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט לפני כשנה, "על-רקע תחושה הולכת וגוברת בקרב השותפים להליך הפלילי בשנים האחרונות כי ההליך הפך ארוך באופן הפוגע באפקטיביות שלו וגורם לעינוי דין, ומתוך רצון לזהות, על בסיס מחקר ונתונים מוסכמים, מהם הגורמים המעכבים ומאריכים שלא לצורך את ההליך הפלילי. זאת, על-מנת שניתן יהיה לקדם באופן מוסכם ומושכל פתרונות ביחס להם".

בשלב הראשון, שתוצאותיו מתפרסמות כעת, ביצעה הוועדה מחקר אמפירי של 70,000 תיקים פליליים שהסתיימו בשנים 2022-2017 וראיינה למעלה מ-100 איש מבין הגורמים השותפים להליכים אלו.

ההשוואה למדינות באירופה (בהן שיטת המשפט דומה לישראלית) נעשתה במדד Disposition Time: חלוקת מספר התיקים הפתוחים במספר התיקים שנסגרו והכפלה ב-365. במדד זה, ישראל עומדת על 262 לעומת ממוצע של 128 בלבד, והוא הגבוה ביותר מבין המדינות שנבדקו. המדד הנמוך ביותר ביותר (41) הוא בדנמרק, ופורטוגל היא הקרובה ביותר לישראל עם 205.

עוד נמצא, כי אורך חייו של תיק פלילי ממוצע (מהגשת כתב האישום ועד להכרעה בערכאה הראשונה) הוא 16 חודשים, ולכך יש להוסיף חמישה חודשים לשלב ההכנה שלו. רק ב-15% מתנהל הליך הוכחות חלקי או מלא (האחרים מסתיימים לרוב בהסדרי טיעון), ואזי הזמן הממוצע מגיע ל-33 חודשים. הסחבת קשה במיוחד בתיקים שמגישה התביעה המשטרתית לבתי משפט השלום, וזאת למרות שתיקי הפרקליטות בבתי המשפט המחוזיים סבוכים יותר, העבירות חמורות ומספר הסדרי הטיעון נמוך יותר.

השלב שלפני בירור האשמה - דהיינו מאז הגשת כתב האישום ועד תחילת ההוכחות או פסק דין בהסדר טיעון - הוא הארוך ביותר: 11 חודשים. חלק ניכר מצווארי הבקבוק הם טכניים, וכאמור הוועדה שמה דגש על תופעה שתוארה שוב ושוב ב-News1: "אי התייצבות נאשמים לדיון הינו צוואר הבקבוק השכיח ביותר ובעל משך העיכוב המירבי, זאת ביתר שאת בתיקים המוגשים על-ידי התביעה המשטרתית לבית משפט השלום אך גם בתיקים המוגשים לבית המשפט המחוזי". עיכובים נוספים הם בהסדרת הייצוג, דחיות בשל סיבות אישיות, המתנה להעברת חומרי חקירה ודחיות רבות בשל מו"מ להסדר טיעון.

עוד מצביעה הוועדה על השלמות חקירה ממושכות (חמישה-שישה חודשים בממוצע) ועל התארכות הליכי השימוע (שבעה חודשים בממוצע, במיוחד בתיקים בבתי המשפט המחוזיים). בשלב גזירת העונש, יש המתנה משמעותית לתסקירי שירות המבחן, הכורע תחת הנטל; גם תופעה זו תוארה מספר פעמים במדור "שיפוט מהיר". לאורך כל השלבים חולפים חודשים בין הדיונים, מוסיפה הוועדה.

הוועדה מוסרת, כי החלה לגבש צעדים ופתרונות, באמצעות צוותים העוסקים בנושאים הבאים: הכנה יעילה של התיק לדיון ראשון, ניהול אפקטיבי של יום המוקד ותסקירים לעונש. במקביל, הקימה הנהלת בתי המשפט צוות הבוחן ניהול יעיל וחכם של יומן בית המשפט. חלק מחברי הוועדה סבורים, כי יש לדון גם בחשש מצמצום מספר הגישורים הפליליים ובהתארכות ההוכחות בעיקר ב"מגה תיקים".

יתר חברי הוועדה הם: שופט בית המשפט המחוזי מרכז, עמי קובו; המשנה היוצאת ליועצת המשפטית לממשלה לעניינים פליליים, עמית מררי; המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מומי למברגר; הסניגורית הציבורית הארצית, ענת מיסד-כנען; ראש חטיבת החקירות במשטרה, ניצב דדו זמיר; היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, ברק לייזר; וסמנכ"ל תכנון מדיניות ואסטרטגיה במשרד המשפטים, אלעד רוזנטל.