העליון: צו שיפוטי עשוי להיות "חומר מודיעיני"

צווים שיפוטיים שהוצאו במסגרת חקירה עשויים להיות חומר מודיעיני שהתביעה פטורה מלהעבירו לעיון הנאשם - קובעת לראשונה (30.8.23) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז. היא דחתה את בקשתו של אבריאל בר-יוסף, לשעבר המשנה לראש המטה לביטחון לאומי, לחשוף בפניו צווים שהוצאו בפרשת הצוללות, בדחותה את ערעורו על ההחלטה בנושא של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת טלי חיימוביץ).

ברק-ארז מציינת, כי "הבקשה לחשוף את הצווים השיפוטיים, מטבע הדברים, אינה מוגבלת רק לתוצאה האופרטיבית של מתן הצו, אלא כוללת גם פרטים נוספים: סוג הצו, נושאו (לרבות זהות הגורם שביחס אליו הוא התבקש), מועד הגשת הבקשה לקבלת הצו, מועד מתן הצו והתאריכים שלגביהם הוא תקף. בהסתכלות רחבה יותר, היא משתרעת גם על הבקשה למתן הצו כמו גם פרוטוקול הדיון בה".

לדברי ברק-ארז, סעיף 74 לחוק העונשין - הקובע את זכות העיון בחומרי חקירה למעט מספר סוגים ובהם חומר מודיעיני - תוקן כדי למנוע את הנזק שבחשיפת מידע מודיעיני וכדי לצמצם את הוצאת תעודות החיסיון על חומרי חקירה. לאור זאת, ובניגוד לעמדתו של בר-יוסף, ייתכנו מצבים בהם גם צווים שיפוטיים יהיו חומרים מודיעיניים - וזאת למרות שברור שבית המשפט איננו רשות מודיעינית.

ברק-ארז מסבירה: "גם צו שיפוטי, ובוודאי שתכניו, יכולים להימנות בפועל עם חומרי חקירה שנאספו או נרשמו בידי רשות מודיעין. לעיתים, עצם העובדה שהתבקש צו שיפוטי תהווה חומר מודיעין, ולעיתים, פרטיו ותוכנו של הצו - לרבות מועדו, סוג הצו, הגורם שכלפיו הוצא ופרק הזמן שביחס אליו ניתן - יכולים להיחשב חומר מודיעין, וכך גם המסמכים הקשורים במתן הצו, לרבות הבקשה ופרוטוקול הדיון בה. כל זאת, כאשר הוצאת הצו או האמור בו משקפים מידע המבטא את תוצרי העבודה של רשות מודיעין.

"ויובהר: חשיפתו של מידע כזה עלולה לסכל את תכליתו של תיקון מס' 75 [במסגרתו תוקן סעיף 74], בפרט כאשר יש חשש שמידע זה ימצא את דרכו אל ארגוני פשיעה. מבחינה זו, הצו השיפוטי עשוי להיות 'קליפה' או 'בית קיבול' לתכנים שבמהותם הם חומרי מודיעין, ואשר מסירתם עלולה לחבל לאורך זמן בעבודת מערך המודיעין".

עוד אומרת ברק-ארז, כי ייתכנו מקרים בהם תהיה המדינה פטורה אפילו מלציין את קיומם של הצווים ברשימת חומרי החקירה שהיא מעבירה להגנה. זהו המצב בתיק הצוללות, לאחר שהשופטים עיינו בחומר ושמעו הסברים במעמד צד אחד: "אכן במקרים מסוימים עצם פרסום הידיעה על מתן צווים שיפוטיים עלול לחשוף את אופן פעולתה של הרשות החוקרת, לרבות שיטות ואמצעי חקירה שהיא נוקטת. שוכנענו כי יש הצדקה שלא לנקוב בשם המפורש 'צו' וניתן להסתפק בכותרת כללית יותר כגון 'פעולת איתור', 'פעולת חקירה שלא מומשה' או 'פעולת חקירה שלא הניבה תוצר רלוונטי'".

השופטים יצחק עמית ועופר גרוסקופף הסכימו עם ברק-ארז. את בר-יוסף ייצגו עוה"ד ז'ק חן, אורן פינטו-גפסון, ינון סרטל, וניר לזר, ואת המדינה - עוה"ד סיגל בלום, רחלי זוארץ-לוי, עידו נולמן וטפת מויאל-רוטשילד.