אמירות מקוממות נגד צה"ל אינן עילה לסגירת חשבון

אמירות מקוממות ולפיהן ישראל מבצעת בעזה פשעי מלחמה אינן עילה לסגירת חשבון בנק, שכן אין קשר בינן לבין הפעילות הבנקאית. כך קובע (11.12.23) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליהו בכר. הוא קיבל את תביעתה של עמותת גישה, הפועלת בימי שגרה למען חופש תנועה של תושבי עזה, ואסר על בנק לאומי לסגור את חשבונה.

עמותת גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע, הוקמה בשנת 2005 ואומרת שמטרתה היא לשמור על חופש התנועה של אנשים וסחורות, בעיקר לרצועת עזה וממנה, על-מנת לאפשר לתושבי הרצועה לממש זכויות יסוד התלויות באפשרות לנוע. היא הוקדמה בידי הסניגור הציבורי הארצי הראשי, פרופ' קנת מן, העומד בראש הוועד המנהל שלה, ועו"ד שרי בשי; המנכ"לית שלה היא תניה הרי. היא מקבלת תרומות בעיקר ממדינות אירופה, כמו גם מן הקרן החדשה לישראל ומקרן בראשותו של ג'ורג' סורוס.

חשבון הבנק של גישה מנוהל מאז 2017 בבנק לאומי וכיום יש בו 3.7 מיליון שקל. הבנק הודיע על חסימתו חודש לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ונימק זאת ב"פרסומים פומביים של העמותה ודובריה, אשר לכאורה נראה כי לא ננקטו אמצעים סבירים לאמת את דיוקן של הידיעות ועשויים לעלות לכדי פרסום שאינו נכון או הוגן, אינדיקציות בדבר תרומות למטרת סיוע לבעלי עסקים בעזה, ופעילות עם גורמים בסיכון גבוה לעניין הלבנת הון ומימון טרור". עוד אמר הבנק, כי לאור פרסומיה של גישה - הוא איבד את האמון בה.

בכר אומר כי לנוכח מצב המלחמה - רשאי היה הבנק לבחון מחדש את פעילותה של גישה דרכו, אך הוא לא הציג הוכחות המצדיקות את סגירת החשבון. לאומי טען, כי גישה ביקשה להעביר כספים לגורמים בעזה, וכי לנוכח אופי ההעברות - יש חשש ממשי שמדובר בהלבנת הון או במימון טרור. אולם, בכר קובע שלאומי לא ביסס חשדות אלו, שכן גישה מעניקה סיוע משפטי ולא סיוע כספי; והסכום שביקשה להעביר היה זניח ונועד לתשלום שגרתי לעובד היחיד שלה ברצועה.

לאומי ציטט פרסומים של גישה החל מימי המלחמה הראשונים, כולל תיאור של פעולות צה"ל כ"פשע מלחמה", "פעולות נקם אסורות ואכזריות", "פגיעה חסרת הבחנה והרעבה", "עצורים היו נתונים לאלימות פיזית והתעללות פסיכולוגית נרחבת", "טיהור אתני ופשע מלחמה" ועוד. הבנק טען שמדובר בהסתה לאלימות או לטרור המהווה עבירה פלילית, וכי הוא חייב להקפיד שלקוחותיו יצייתו לחוק; לדבריו, הימנעות מכך עלולה לחשוף אותו לצעדים רגולטוריים ולפגיעה כספית ותדמיתית.

"יש לשמור על זכויות יסוד"

על כך אומר בכר, כי לבנק אין סמכות לסרב להעניק שירות בשל פרסומיו שלשיטתו מהווים עבירה, והוא אינו מהווה זרוע ארוכה של רשויות האכיפה; חובתו היא למנוע פעולות של הלבנת הון או מימון טרור. ספק אם פרסומים אלו אכן מהווים עבירה, ולאומי לא הציג שום תקדים לכך שבנק כלשהו נפגע משום ששירת מי שפרסומיו היו עבירה פלילית. לאומי צודק בכך שעליו לבדוק מיהו הלקוח ומהי התנהלותו, אך מדובר בבחינה שיש לה קשר ישיר לפעילות בחשבון.

בכר מוסיף: "גם בנסיבות החריגות בהן מצויה מדינת ישראל, יש לשמור על זכויות יסוד ובהם חופש הביטוי. הבנק הוא נותן שירות חיוני וגוף מעין-ציבורי וחלה עליו חובה לפעול בסבירות ונאמנות כלפי לקוחותיו. גם אם לקוח של הבנק פרסם אמירות מקוממות ובסגנון צורם, על הבנק למלא תפקידו ללא שיקולים זרים והוא אינו יכול לחסום חשבון בנק של לקוח פעיל על בסיס אמירות שאינן נעימות לאוזניו".

לבסוף אומר בכר, כי הסגירה המיידית של החשבון הייתה בלתי מידתית ובלתי סבירה, ואפילו לאור נימוקיו של לאומי - הוא יכול היה להסתפק במניעת הפעולות החשודות. לאומי חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את גישה ייצגו עוה"ד יונתן ברמן ואורי אדלשטיין, ואת לאומי - עו"ד נועם בר-דוד.