בג"צ דחה אתמול (יום ב', 14.6.04) עתירה של ועדי היישובים ניל"י ונעלה שבתחום המועצה האזורית חבל בנימין, נגד הקמת מחצבת אבן סמוך ליישובים. פסק הדין ניתן על-ידי השופטים אליעזר ריבלין, איילה פרוקצ'יה ואשר גרוניס.
חברת "שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ" מבקשת מאז שנת 1987 להקים מחצבת אבן בתחום המועצה האזורית חבל בנימין, ובמרחק של קילומטר אחד בלבד מתחום היישוב ניל"י. במהלך שנות ה-80' וה-90' נדחו הבקשות על-ידי מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי באיו"ש, בשל התנגדות קמ"ט איכות הסביבה וקמ"ט ארכיאולוגיה במינהל.
ואולם, לפני כשלוש שנים אושרה התוכנית להפקדה בתנאים, לאחר שהוכנסו בה מספר שינויים. בין היתר, הסכימה שפיר להקטין את שטח המחצבה מכ-700 דונם ל-300 דונם בלבד, להתקין במקום אמצעים לניטור כמות האבק הנפלטת וכן מערכת לאגירת מי שטפונות.
תושבי ניל"י ונעלה, וכן תושבים מהכפרים הערביים שיבתין ושוקבא, הגישו למועצת התכנון התנגדויות להפקדת התוכנית. לאחר דחיית ההתנגדויות, הגישו ועדי שני היישובים היהודיים הסמוכים למחצבה עתירה לבג"צ נגד הפקדת התוכנית.
תושבי שני היישובים מתנגדים לפתיחת המחצבה מטעמים של איכות הסביבה. ואולם, בין יתר טענותיהם המשפטיות, העלו טענה מעניינת במיוחד עבורם כמתנחלים: פתיחת המחצבה, טענו, מנוגדת לאמנת האג מ-1907, האוסרת על מדינה כובשת לנצל את משאבי השטח הנתון ל"תפיסה לוחמתית" (כלומר השטח הכבוש) לתועלתה.
סעיף 55 לאמנת האג קובע כי המדינה, השולטת מבחינה צבאית בשטח אחר, רשאית לנהל ולהפיק פירות מבניינים ציבוריים, ממקרקעין, מיערות וממפעלים חקלאיים. התושבים היהודים טענו, כי הקמת המחצבה סותרת את הסעיף.
בית המשפט דחה את הטענה (ואת העתירה), בנימוק שניצול משאבי השטח הנתון ל"תפיסה לוחמתית" הוא מותר, אם הוא נועד גם לתועלתם של התושבים המקומיים. "שפיר" הצהירה כי תוצרת המחצבה תשמש, בין השאר, לעבודות בניה ביהודה ושומרון. לכן, קבע בית המשפט, יש לדחות את הטענה המבוססת על כללי המשפט הבינלאומי.
כל אחד מוועדי היישובים חוייב לשלם סכום של 10,000 לוועדה העליונה לתכנון, וסכום זהה לחברת שפיר.
בג"צ 9717/03, בג"צ 10359/03 נעלה - עמותה להתיישבות בשומרון של עובדי התעשייה האווירית לישראל נ' המנהל האזרחי ליהודה ושומרון, מועצת התכנון העליונה - ועדת המשנה לכרייה וחציבה ואח'
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
