מדיניות הריבית המונהגת במשק ע"י הבנקים, פעלה כמס רגרסיבי והעמיקה את הפערים הכלכליים במשק. כך עולה מניתוח מאפייני ההכנסה והצריכה של משקי בית בישראל, שערך אגף הכלכלה של איגוד לשכות המסחר.
"זאת מאחר שמשקי הבית, הנמנים על עשירוני ההכנסה הנמוכים, משלמים עלויות משיכת יתר גבוהות, בעוד שהשכבות המבוססות נהנות מהכנסות ריבית גבוהות על חסכונותיהם", מסבירים כלכלני האיגוד.
על פי סקר הוצאות המשפחה לשנת 2002, ההכנסה הכספית הממוצעת (נטו בניכוי תשלומי חובה לביטוח לאומי ומס הכנסה), בחמישון התחתון של התפלגות ההכנסה, הסתכמה בכ-2,896 שקלים (נמוך משכר המינימום). זאת בעוד שההוצאה החודשית הממוצעת לצריכה בחמישון זה, הסתכמה בכ-6,397 שקלים.
בהתייחסו לנתונים, אמר יוסי שוסטק, מנכ"ל איגוד לשכות המסחר "נתונים אלו משקפים את הריכוזיות הרבה של המערכת הבנקאית בארץ ואת העובדה שמקורות האשראי במשק קשוחים בעיקר למשקי הבית".
בעקבות הפער בין ההכנסה החודשית להוצאה החודשית (3,500 שקלים), שילמו משקי הבית, בחמישון התחתון, ריבית ריאלית ממוצעת (על חשבונות עו"ש והלוואות לא צמודות) של 11 אחוזים. על פי תחשיב זה, הגיעו עלויות הריבית השנתית על אוברדראפט החודשי, לכ-13 אחוזים מההכנסה החודשית.
לעומת זאת, ההכנסה החודשית נטו של משקי הבית מהחמישון העליון הסתכמה ב-17.3 אלף שקלים וההוצאה לצריכה הסתכמה בכ- 15.6 אלף שקלים. הפקדת היתרה (1,669 שקלים) באפיקי החיסכון השקלי, נשאה בשנה זו ריבית ריאלית ממוצעת של כ-3.5 אחוזים, כך שהתשואה הגיעה לכדי 0.3 אחוז מההכנסה החודשית.
בחישוב השפעת עלויות הריבית על אי-השוויון בחלוקת ההכנסה הכספית החודשית הפנויה, עולה כי ככל שרמת הריבית במשק גבוהה יותר, כך גדלה תרומתה לעלייה באי השוויון בין חמישוני ההכנסה השונים.
תרומה זו הייתה גבוהה ביותר בהתחשב בכך שבשנת 2003 מדד ג'ני (מדד הבודק את אי השוויון בחלוקת ההכנסה נטו) עמד על 0.39 וזאת בהשוואה ל-0.33 בשנת 1990.
על בסיס דיווחי הלמ"ס מדד זה הינו הגבוה ביותר מאז שהחלה מדידה זו (הערכים של "מדד ג'ני נעים בין 0 המציין שוויון מלא לבין 1 המציין אי שוויון מלא).
