הצלחה לספרו של נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון - ברחבי ארה"ב עמדו מעריצים רבים בתור לרכישת הספר אמש (ג', 22.6.04). "החיים שלי" הונח על מדפי הספרים ביום ב' בערב, וחנויות רבות בארה"ב נשארו פתוחות עד השעות הקטנות של הלילה.

סוכנות הידיעות AP מדווחת, כי המו"ל, אלפרד א. קנוף יצא בהדפסה ראשונה של הספר בסכום של 1.5 מיליון דולר - סכום גבוה ואופטימי מאוד. מרי אלן קיטינג, דוברת מטעם רשת חנויות הספרים Barnes & Noble, אמרה כי היא מצפה כי הספר יהפוך לספר הזכרונות הנשיאותי הנמכר ביותר בתולדות החברה.

"זה כמו שגעון הארי פוטר למבוגרים. לא ראינו שום דבר כזה מאז ג'יי. קיי רולינג באה לכאן", כך אמר מייקל לינק, מוכר ספרים בוושינטון.

בארקנסו, מקום הולדתו של קלינטון, ערכה חנות ספרים חידון טריוויה ומסיבה אשר משכה אליה 80 איש.

יריביו הפוליטיים של קלינטון כבר מגיבים ומאשימים את הנשיא לשעבר בכשלונו במלחמה בטרור. גם הביקורות לא חסכו מקלינטון את לשונן - בניו יורק טיימס, בעמוד הראשי ביום א', כינו את הספר כאווילי ומשעמם, בניוזוויק לא שיבחו אותו גם כן, וסוכנות הידיעות AP מסרה, כי מדובר בספר הכתוב בצורה גרועה וכך גם הוא ערוך.

על הפוליטיקה הישראלית

בספרו כותב קלינטון, כי הנסיגה מרמת הגולן הובטחה לו על-ידי כמה אישים בפוליטיקה הישראלית. יצחק רבין ז"ל, "הבטיח לי לסגת מרמת הגולן לגבולות 4 ביוני 1967. ההתחייבות ניתנה בתנאי שאחזיק אותה בכיסי עד שיהיה אפשר להציגה לסורים במסגרת של הסדר כולל". התחייבות, כך כתב, קיבל גם משמעון פרס: "אחרי מותו של רבין, שמעון פרס אשרר את ההתחייבות. פרס רצה שנחתום על הסכם הגנה עם ישראל, בתמורה לוויתור של ישראל על הגולן". גם ביבי נתניהו לא נעדר מרשימת ההבטחות, וכך גם אהוד ברק: "את הרעיון הזה גם נתניהו קידם וכמוהו ברק. אמרתי להם שאני מוכן לעשות את זה". נתניהו הכחיש את דבריו של קלינטון בעניין זה.

בגלי צה"ל מסר נתניהו כי המו"מ עם סוריה התפוצץ "בגלל שאני התעקשתי שהגבול הבינלאומי יעבור קילומטרים מהגבול לפני מלחמת ששת הימים".

לדבריו, הגיעו הסורים לשפרדסטאון עם גישה חיובית יותר מזו הישראלית. ברק, כך הוסיף, החליט להאט את הקצב, זאת לאחר שגילה את תוצאות הסקרים. "אני הייתי מאוכזב קלות", כך כותב הנשיא לשעבר. "חשבתי שברק קיבל עצה רעה מאוד. בנושאי חוץ, סקרים הם לפעמים חסרי משמעות. אם ברק היה עושה שלום אמיתי עם סוריה זה היה מעלה את יוקרתו בישראל ובעולם והיה מגביר את הסיכוי להסדר עם הפלשתינים".

להסכם בפסגת ווי ב-1996 מתייחס קלינטון בספרו וטוען, כי מעולם לא הבטיח לנתניהו לשחרר את ג'ונתן פולרד, במסגרת ההסכם, וטוען הוא כי אמר לנתניהו כי הוא נוטה לשחררו - אך לא הבטיח דבר. "הוא (פולרד, ה.פ) מכר את סודות המדינה שלנו, תמורת בצע כסף. במשך שנים הוא לא הביע שום חרטה", כך כתב. למרות זאת, מצדו של פולרד הכחישו את הטענות. מטעמו של פולרד נטען, כי "קלינטון יכול להרשות לעצמו לשקר רק בגלל שהשר שרנסקי, שקיבל אישית את ההבטחה שפולארד ישוחרר במסגרת הסכם וואי - לא פתח את הפה במשך כל השנים שעברו מאז". השתיקה של שרנסקי, כך טוען פולרד, היא "בלתי נסלחת".

חבר של ישראל

בספרו מציין קלינטון את השפעתו של הכומר שלו, ד"ר ווט, אשר הדריך אותו וייעץ לו לעמוד לצדה של ישראל. "... אתה חייב לזכור: אלוהים לא יסלח לך אם לא תעמוד לצד ישראל".

חבר, כך מציג עצמו קלינטון, גם של ראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין. על מה שהפך לשגור בפי כל - "שלום חבר", סיפר כי זאת בזכותם של כמה יהודים דוברי עברית בצוות כותבי נאומיו, אשר נתנו לו את צמד המילים.