זוכה האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי לשנת 2002, "באולינג לקולומביין", ישודר ביום חמישי, 15.7.04, בשעה 20:35 בערוץ yes+.

20 באפריל 1999, שעות הבוקר המוקדמות. שני מתבגרים אמריקנים יצאו מביתם בעיירה השלווה קולומביין, קולורדו, כדי לשחק באולינג. אחרי המשחק הם המשיכו לתיכון המקומי. שם, חמושים במגוון כלי נשק, הרגו 13 תלמידים ומורים, פצעו עשרות, ולבסוף התאבדו.

הרצח ההמוני, נטול סיבה נראית לעין, העלה שאלות רבות, והוציא את מייקל מור לחקור אחר שורשי האלימות המוטבעים בתרבות האמריקנית. זוהי אינה חקירה שגרתית המשתמשת בקלישאות וסטריאוטיפים. על הכוונת לא עומדים שכונות העוני, הגטאות, או בתי הכלא, האצבע המאשימה מופנית דווקא לכיוון לבה של אמריקה הלבנה והדשנה. סניף בנק גדול המעניק כשי חגיגי ללקוח חדש רובה ותחמושת; רשת "קיי-מרט" הפופולרית, המוכרת נשק ומוצרים נלווים לכל דורש - אלא הן רק חלק מהדוגמאות לקלות הבלתי נסבלת של רכישת כלי נשק חם באמריקה.

הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. בכל שנה נהרגים בארה"ב כתוצאה מירי למעלה מ-11 אלף איש. כדי להבין עד כמה חמור המצב צריך רק להשוות את המספרים המזעזעים לאלה של ארצות אחרות. בעוד אמריקה מדברת באלפים, מדינות אחרות מדברות בעשרות (39 ביפן) ומאות (381 בגרמניה, 255 בצרפת).

מור, עיתונאי, תחקירן וחוצפן לא קטן, שואל את כל השאלות הבוערות, אבל לשאלה החשובה ביותר הוא לא מוצא מענה: מדוע האמריקנים הורגים אחד את השני? למדינות רבות יש היסטוריה אלימה, אבל ההווה שקט יחסית. האלימות בטלוויזיה ובקולנוע קיימת בכל מקום, אבל רק בארה"ב יש לה השפעה הרסנית. בארצות רבות נהוג להחזיק כלי נשק בבית, בקנדה לדוגמא קיימת מסורת ארוכת שנים של צייד, ובכל זאת האזרחים כמעט ואינם מפנים את הנשק אחד נגד השני. אז למה האמריקנים ששים ללחוץ על ההדק?

כדי לענות על השאלה משתמש מור בכל טקטיקה אפשרית, החל מהטרדה של שחקן הקולנוע הוותיק צ'רלטון הסטון, נשיא "אגודת הרובאים" האמריקנית דרך האבסורד בתמונות הניצחון של ביל קלינטון בעודו מכריז בגאווה על הפצצה מסיבית בבוסניה, וכמה שעות אחרי, מתאבל על ההרוגים ב"קולומביין". אפילו טריי פרקר ומאט סטון "הילדים הרעים" של הטלוויזיה והמוח מאחורי הסדרה "סאות'פארק" מביעים את דעתם הכנה על תיכון "קולומביין" בו למדו.

מזעזע, מרגש, מעורר מחשבה, טרגי, מעצבן ועצוב. "באולינג לקולומביין" לא משאיר את הצופה אדיש אפילו לרגע.

פרסים

הסרט זכה בעשרות פרסים, בהם פרס מיוחד בפסטיבל קאן 2002. "באולינג לקולומביין" היה הסרט התיעודי הראשון מזה ארבעים שנה שהוצג בפסטיבל קאן. ההשפעה החזקה שהייתה לו על הצופים הובילה לכך שיצרו עבורו פרס מיוחד.

בנוסף זכה בפרס האוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לשנת 2002
ובפרס הסיזר, צרפת 2003.