העליון: הרפורמה לא מקלה במדיניות הענישה על המתה

"הרפורמה אינה מוליכה להחמרה במדיניות הענישה בעבירות ההמתה וכך גם לא בעבירות הנגזרות מהן". כך אומר (15.9.24) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון. הוא גם קורא במשתמע לכנסת להשלים את החקיקה בנוגע לעבירות ההמתה, אשר לא התקדמה בשנים האחרונות, ובמיוחד להחמיר את עונשו של מי שמסייע לעבירת הרצח הבסיסית.

הרפורמה בעבירות ההמתה שינתה את המדרג שלהן, כאשר בעבירת הרצח הבסיסית העונש המירבי הוא מאסר עולם (לעומת מאסר עולם חובה עד הרפורמה), ואילו בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות (11 נסיבות הקבועות בחוק) - מאסר עולם הוא עונש חובה. העונש המירבי למסייע ברצח בנסיבות מחמירות הוא 20 שנות מאסר, וברצח בסיסי - עשר שנות מאסר.

לדעת אלרון, פער זה מעורר מספר קשיים. הוא אינו מתיישב עם עמדתו הבסיסית של המחוקק, לפיה לעיתים ייגזר עונש זהה על רוצחים באשר הם. עשר שנות מאסר אינן עונש הולם את קשת המקרים האפשריים, ובמיוחד לא את החמורים שבהם. ככלל, עונשו של מסייע הוא מחצית מעונשו של העבריין - וכאן היחס הוא שליש בלבד. בשל קשיים אלו, מציין אלרון, הוגשה בשנת 2015 הצעת חוק לפיה העונש יוחמר ל-15 שנות מאסר. אולם, ההצעה לא קודמה - ובכלל, מעיר אלרון, "הרפורמה בעבירות ההמתה טרם הושלמה, ורכיבים רבים ומשמעותיים בעבירות ההמתה ובעבירות הנגזרות להן נותרו חלקיים".

אלרון דוחה את הטענה לפיה הרפורמה נועדה להקל יחסית בעונשו של נוטל חיי אדם ואומר שהיא לא מובילה בהכרח לשינוי במדיניות הענישה. הרפורמה "העלתה על נס את ערך קדושת חיי האדם, והוא
ניצב במוקד העיצוב המחודש של מדרג עבירות ההמתה... ערך קדושת חיי האדם מוסיף ומתווה גם את מדיניות הענישה המתעצבת בפסיקת בית משפט זה... מתבקש אפוא כי מדיניות הענישה המתעצבת בעבירות הנגזרות לעבירות ההמתה תתחשב אף היא בנשגבות ערך קדושת חיי האדם", גם אם לא ניתן לראות את הצעת החוק בנושא כאיתות על כוונתו של המחוקק.

אלרון דחה את ערעורו של נאסר אל-עמרני, בן היישוב הבדואי חורה שבנגב, על 8.5 שנות המאסר שנגזרו עליו לאחר שהודה בסיוע לרצח דודתו, ניבין אל-עמרני בת ה-20, בשנת 2020 בשל סכסוך משפחתי. אלרון אומר, שהעונש שגזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע אינו מחמיר ואף מקל. הוא מסיים באומרו: "אלו שגדלה במחיצתם והיו בני משפחתה - היו אלו שהביאו למותה באופן מחריד ולנגד עיני אמה המיוסרת. פעם נוספת, נשפך דמה של אישה צעירה, על לא עוול בכפה, אשר את קולה אין מי שיישא, וגם מקום קבורתה לא נודע".

השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם אלרון. את אל-עמרני ייצגו עוה"ד אהרון רוזה וראמי אמלכאוי, ואת המדינה - עו"ד דגנית כהן-ויליאמס.