יותר ויותר מדינות יוצרות גושי סחר העוקפים את ארה"ב

מספר הולך וגדל של מדינות, כולל בעלות בריתה הקרובות ביותר של ארה"ב, בוחנות מחדש את השותפויות הכלכליות שלהן בלעדיה. אם ארה"ב מגביהה את גדרות הסחר שלה במדיניות המכסים של דונלד טראמפ, הן מנמיכות את שלהן – מאפיין ניו-יורק טיימס.

בחודשיים האחרונים השלים האיחוד האירופי שלושה הסכמי סחר כאלה: עם מדינות דרום אמריקה, ליצירת שוק של 850 מיליון בני אדם, עם שווייץ ועם מקסיקו. האיחוד גם חידש את המו"מ להסכם סחר חופשי עם מלזיה. "מול האיחוד האירופי, הכל ברור. אנחנו פועלים לפי הכללים. בהסכמים שלנו אין נספחים סודיים", אמרה בחודש שעבר נשיאת האיחוד, אורסולה פון-דר-ליין, בעקיצה ברורה כלפי טראמפ – שכבר רמז שאירופה היא הבאה בתור.

אי-אפשר להתעלם לחלוטין מארה"ב, הכלכלה החזקה ביותר בעולם, אבל לפעמים אפשר לוותר עליה. המכסים שמטיל טראמפ דוחפים בעלות ברית ותיקות ליצור גושי סחר ורשתות שאינם כוללים את ארה"ב. החודש הפכה אינדונזיה לחברה העשירית ב-BRICS אשר כוללת את ברזיל, רוסיה, הודו, סין, דרום אפריקה ומדינות נוספות. הקבוצה כוללת כעת את מחצית מתושבי העולם ו-40% מהתוצר העולמי; שמונה מדינות נוספות בדרך להצטרף אליה.

בחודש מאי ייפגשו עשר מדינות האיגוד של דרום-מזרח אסיה (ASEAN) עם שש המדינות המזרח-תיכוניות המרכיבות את המועצה לשיתוף פעולה במפרץ; המארחת, מלזיה, הזמינה גם את סין. האחרונה גם מבקשת לעדכן את הסכם הסחר החופשי שלה עם מדינות האיגוד ובהן וייטנאם, הפיליפינים ואינדונזיה. הקשרים בינן לבין הודו, המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, הולכים ומתרחבים.

גם בריטניה מחפשת שותפויות חדשות. בדצמבר היא הצטרפה לגוש הטרנס-פסיפי, הכולל בין היתר את אוסטרליה, קנדה, יפן, מקסיקו וניו-זילנד. היא גם מבקשת לתקן את יחסיה הכלכליים המעורערים עם האיחוד האירופי. ברזיל ומקסיקו מדברות על הרחבת הסכמי הסחר ביניהן.

הכלכלה העולמית נעשית יותר ויותר כזו המאופיינת ביחסי סחר ללא ארה"ב, אומר ג'ייקוב קירקגארד ממכון פיטרסון. המגמה הזאת איננה בהכרח העדיפות הראשונה של מישהו, אלא ברירת מחדל לנוכח התנגדותה של ארה"ב לסדר כלכלי פתוח יותר. מגמה זו גם תסייע למנוע תלות יתר בסין, הוא מוסיף.

צעדיו של טראמפ מאיצים מגמה שהחלה עוד קודם לכן, מציין הטיימס. בעשורים האחרונים גברה ההתנגדות לגלובליזציה, אשר גרמה להעברת מפעלים למדינות בהן עלות העבודה נמוכה יותר והגבירה את התחרות בחקלאות. המשבר הפיננסי של 2008 סדק קשות את האמון במערכת הפיננסית העולמית; ב-2017 החליטה בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי; וטראמפ פעל בקדנציה הראשונה שלו נגד מוסדות והסכמים מכל סוג.

במקביל, השתנה מאזן הכוחות הכלכלי העולמי. סין הפכה למעצמת-על, וכיום היא אחראית ל-30% מהייצור העולמי ומובילה בייצור זול של מוצרים מתקדמים. נתיבי סחר איזוריים גדלו במהירות לאחר הקורונה אשר חשפה את נקודות התורפה בשרשרות האספקה, הפלישה הרוסית לאוקראינה והרעת היחסים בין ארה"ב לסין.

השינוי הגדול ביותר התחולל באסיה: 60% מהסחר מתנהל כעת ביבשת עצמה, והסחר של סין עם מדינות ASEAN גדול כעת משל ארה"ב. גם כוחה של הודו גבר והיא חלפה על פני בריטניה כמשק החמישי בגודלו בעולם. הודו נמצאת בדרך להפוך למובילה בייצוא שירותים דיגיטליים, עליהם אין מכסים. מספר גדל של חברות רב-לאומיות אירופיות. אוסטרליות ויפניות פותחות מרכזי תפעול בהודו.

מדינות המפרץ הפרסי, כמו איחוד האמירויות, הפנו גם הן את תשומת ליבן להודו וסין והגדילו את ייצוא האנרגיה אליהן. אסיה רוכשת למעלה מ-70% מייצוא הנפט והגז מהמפרץ.

הסחר העולמי ממשיך לגדול ומשנה את צורתו. "אנחנו לא בשנות ה-1930", אומר קירקגארד בהתייחסו למלחמת הסחר שהעמיקה את השפל הגדול. "זה לא הסוף של מערכת הסחר העולמי, אלא הדרך למערכת שונה". מתברר שהסחר הוא כמו מים הזורמים באפיק סלעי, מסכם הטיימס: כאשר אינם יכולים לחדור – הם מוצאים נתיב עוקף.