בין הצגה ל"הצגה": כשלים בהנהלת הקאמרי, בבטיחות ובבקרת התיאטרון

דוח חדש על "ניהול ותפעול תיאטרון הקאמרי" פותח את הדלת האחורית של הארגון: ועדות שמתכנסות - אך בקרה עוקבת שאינה שיטתית; קוד אתי שאיננו; החלטה שלא לרכוש ביטוח סייבר - שלא הובאה לדיון מסודר בוועד המנהל; לצד תשתיות בטיחות משופרות ומדדי תמחיר להצגות שמספקים הצצה נדירה ל"ביזנס" של במה. זהו סיפור תחקירי על מוסד תרבות מוביל: היכן הוא עומד, היכן השתפר - והיכן נדרש הידוק ברגים.

הממשל התאגידי: אין קוד אתי, יש פער מעקב

הביקורת ביקשה לוודא קיומו של קוד אתי מחייב שמנחה את העובדים. תשובת התיאטרון הייתה ישירה: "אין אכן לתיאטרון קוד אתי מחייב", והעניין יובא לדיון בפני הוועד המנהל. מסקנת הביקורת: גיבוש קוד אתי - לרבות הסדרת ניגודי עניינים - יתרום לתרבות ארגונית של יושרה ושקיפות.

מעבר לכך, נסקרו פרוטוקולים של הוועד המנהל לשנים האחרונות. הממצא המרכזי: אין מנגנון מוסדר, מישיבה לישיבה, למעקב שיטתי אחר יישום החלטות הוועד. ההמלצה: לרכז בפרוטוקולים את סטטוס היישום ולהתחיל כל ישיבה בעידכון מסודר - כולל החזרת החלטות שלא יושמו לדיון מחדש.

בטיחות: תוכנית מסודרת - יישום חלקי, החלטות שלא תמיד נסגרות

בצד החיובי: התוכנית לניהול בטיחות לשנה האחרונה נמצאה תואמת את תקנות הבטיחות, כולל מדיניות, הדרכות, בדיקות תקופתיות, בדיקות רפואיות והסמכות. גם בסיור בשטח נצפו מעברים פנויים, יציאות חירום וציוד כיבוי - "אין הערות".

מנגד, כשנבחן יישום החלטות ועדת הבטיחות לאורך השנים, עלתה תמונה מורכבת: התקבלו החלטות חשובות (למשל חתימת קבלנים על נוהל קבלן, קבלת אישורי בודק מוסמך חצי־שנתיים, טפסי בדיקות מהנדסים לפני חזרות), אך לא בכל המקרים נמצאה אסמכתא מסודרת ליישום מלא. זו נקודת תורפה - כי בבטיחות, "סגור פערים" הוא לא סיסמה אלא משימת חובה.

ביטוח סייבר: החלטה לא לרכוש - בלי להביא לוועד המנהל

הביקורת מצאה כי התקבלה החלטה שלא לרכוש ביטוח סייבר - לאחר בחינה עם יועץ ביטוח וועדת ביקורת - אך לא אותר דיווח מסודר לוועד המנהל. בהמשך צוין מסמך יועמ"ש הממליץ לשקול מחדש את הסוגיה ב־2025. התיאטרון חלק על קביעות הביקורת וטען שנעשו דיונים וסקרי סיכונים וסייבר, אך לשיטת הביקורת, גם אם בוצעה עבודה מקצועית - ההחלטה עצמה לא הובאה כנדרש להנהגת הוועד. זהו פער ניהולי־משילי, לא רק מקצועי.

הכסף והבקרה: בנקים, הוראות קבע, קופה קטנה וכרטיס אשראי

בחשבונות הבנקים נוהגים בהתאמות יומיות ובקבצי תזרים חודשי ויומי - זהו מרכיב חיובי. עם זאת, הביקורת מצביעה על צורך להסדיר בכתב תהליכי פתיחת הוראות קבע והעברות כספים (כולל "אישור חוזר" טלפוני מהבנק בסכומים חריגים), ולא להסתפק רק בהגדרת מורשי חתימה כללית. ההמלצה: לנסח נהלים מפורשים ולחייב תיעוד חתימתי של מורשי החתימה לכל הוראת קבע ששולמה.

בקופות קטנות יש נוהל עדכני למדי (מה מותר לשלם, מי פותח קופה, מי אחראי), אך נדרש חיזוק מנגנוני הפיקוח והדיווח על השימוש בהן - ועידכון הנוהל אם המציאות חורגת מהסכומים והמנגנון הקיימים.

כרטיס האשראי: לפי הנוהל, הכרטיס על שם המנכ"לית ומוחזק על ידה; שימוש באינטרנט ובנסיעות חו"ל, עם אישורים מוקדמים. בפועל, הוא משמש גם לתשלומי ביטוח רכב המנכ"לית ותשלומי קמפיינים בפייסבוק - שימושים שמצדיקים הגברת תיעוד ואישור מוקדם מסודר כדי למנוע "גלישה" לחריגות.

לב הבמה: תקציב, שינויי רישום ותמחיר הצגות

הדוח מאיר סוגיה חשבונאית־תפעולית חשובה: בשנים האחרונות חל שינוי בשיטת הרישום של עלויות הפקה - מ"אומדן ממוצע" להצגה בשנה אחת לרישום הוצאה בפועל לפי ההצגה. המשמעות: שנה מסוימת "ספגה" חלק גדול מהוצאות ההפקות שעלו אז, והדבר משפיע על תמונת הרווח/הפסד השנתית. זה לא פגם כשלעצמו - אבל חייב פרשנות ניהולית שקופה עקביות.

בצד התמחיר, התיאטרון מנהל "פקודה תמחירית" לכל הצגה - קובץ שמרכז הכנסות והוצאות ישירות, ומהווה בסיס להחלטות אמת: האם להשאיר הצגה ברפרטואר או להוריד. כך למשל: "פיטר פן" - עלות הפקה 799 אלף ש"ח, הכנסות מצטברות 157 אלף ש"ח; "החבדניקים" - הכנסות מצטברות 2.8 מיליון ש"ח; "מה קרה לעולם" - הכנסות 654 אלף ש"ח. החישוב אינו כולל הוצאות הנהלה וכלליות; אך כמדד ניהולי, זו עדשה טובה לבחון רווחיות יחסית.

נקודה משלימה: מחירי הכרטיסים מושפעים מגורמי שוק - שיתופי פעולה ו"הסכמי צרכנות" וגופים מוסדיים - ולכן כוח ההשפעה של הקאמרי על מחיר הכניסה מזערי. זהו נתון חיוני להבנת הצד העסקי: לא כל ירידה בהכנסות נובעת מביקוש חלש; לעיתים זו גזירת שוק.

הקדש ציבורי וממשקי עירייה

הקאמרי מנוהל כנאמנות הרשומה כהקדש ציבורי ועליו חלים הוראות חוק הנאמנות: חובת עידכונים לרשם בנושאי יצירת ההקדש, מטרותיו, נכסיו, הנאמנים ועוד. הביקורת דגמה סעיפים ובחנה התנהלות תקינה בהקשר זה. לצד זאת, יחסי העבודה מול עיריית תל־אביב-יפו מתוארים כמסודרים: דוחות כספיים שנתיים, ישיבות מעקב ניצול תקציב ומפגשי תיאום בתחילת כל שנת פעילות.

מה טוב ומה צריך תיקון

ראוי לשבח: תוכנית בטיחות סדורה, תואמת תקנות; ניהול תמחירי להצגות שמספק בסיס החלטה; התאמות בנק יומיות וקבצי תזרים מסודרים.

ליקויים עיקריים לתיקון: גיבוש קוד אתי והטמעתו; בניית מנגנון שיטתי למעקב החלטות; הבאת החלטות משמעותיות לוועד המנהל; הסדרת נהלי כספים והוראות קבע; חיזוק פיקוח על קופות קטנות ושימוש בכרטיס האשראי.