שלט מסחרי שלא בעברית

לאחרונה היה אירוע לא שגרתי בחיפה. מסעדה הציבה שלט פרסומת בכניסה לעסק, באנגלית ובערבית, אך לא בעברית. פעיל פוליטי התלונן בעירייה והיא הורידה אותו. האם פעולת העירייה הייתה כדין? הבסיס החוקי לפעולת העירייה הוא ס' 27 לחוק עזר לחיפה (שילוט), שזאת לשונו-" (א) לא יציג אדם שלט ולא יגרום להצגת שלט, אלא אם כן נתמלא לגביו אחד מאלה:

(1) הוא כתוב בשפה העברית;

(2) השפה העברית תופסת לא פחות ממחצית שטחו - אם הוא כתוב גם בשפה אחרת.

(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על שילוט שמפרסם או מציג מוסד רשמי של מדינה זרה או מוסד דת."

חוק העזר שואב את כוחו מסעיף 246 לפקודת העיריות שזאת לשונו - "העירייה תפקח על הצגת מודעות, שלטים וטבלות במקומות עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים, או תאסור הצגתם." האם די בכך כדי להפוך את פעולת העירייה לחוקית? האם פרסום שלט שלא בשפה העברית איננו חוקי? התשובה לדעתי שלילית.

ראשית, ישנו פסק דין של ביהמ"ש העליון שפסל הוראה דומה של עיריית נצרת. (ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עילית). המערערת באותה פרשה הייתה חברת בניה שרצתה לפרסם מכירת דירות למגזר הערבי באזור יפיע. היא ביקשה לפרסם את המודעה בשפה הערבית בלבד, על לוח מודעות עירוני והעירייה דחתה את הבקשה תוך הסתמכות על חוק עזר דומה מאוד לחוק העזר החיפאי.

ביהמ"ש העליון קבע שחוק העזר פוגע באופן לא מידתי בחופש הביטוי והלשון של החברה הקבלנית. ביהמ"ש קבע שלוח המודעות העירוני הוא פלטפורמה להודעות פרטיות וסמכותה של העירייה מוגבלת רק לשמירה על לוח המודעות אבל אין בסמכותה לכפות על המפרסמים את השימוש בלשון העברית.

ביהמ"ש קבע שההחלטה מתייחסת רק לפרסומים פרטיים על לוח המודעות העירוני, אך לדעתי הדברים נכונים קל וחומר גם על פרסום שלטים מסחריים ברשות היחיד. במקרה של המסעדה מדובר על שלט שהציבה מעל למקום העסק. זהו שטח פרטי וכאשר בשטח פרטי מדובר, משקלן של זכויות האדם עולה.

שנית, חופש העיסוק. חופש העיסוק הוא זכות חוקתית, כאמור בסעיף 3 לחוק יסוד: חופש העיסוק. ס' 5 לחוק, קובע - "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את חופש העיסוק של כל אזרח או תושב." זכותה של המסעדה לפרסם שילוט מסחרי שפונה לקהל לקוחותיה בכל שפה שתחפוץ ואין לכפות עליה את השימוש בלשון העברית.

שלישית, כשמדובר בלשון הערבית יש לזכור שמדובר בשפה בעלת מעמד מיוחד כאמור בחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. ס' 4(ב) לחוק קובע - "לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה;" לסיכום דרישת העירייה אינה כדין.