ההוצאה הלאומית לחינוך הסתכמה בשנת 2002 ב-48.3 מיליארד ש"ח, שהם 10.1% מההכנסה הלאומית הגולמית. משקי הבית מימנו 20% מסך כל ההוצאה הלאומית לחינוך בשנת 2000, על-ידי קניית שירותי חינוך ממוסדות ציבוריים וכן שירותים, ספרי לימוד וצורכי כתיבה מגופים עסקיים.
ההוצאה הלאומית לחינוך כוללת את ההוצאה בכל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים, ממוסדות החינוך הקדם-יסודי עד למוסדות להשכלה גבוהה, הוצאות משקי בית לשיעורים פרטיים ולספרי לימוד וכד', וכן הוצאות לבניית מוסדות חינוך חדשים ולרכישת ציוד.
חלקן של הממשלה והרשויות המקומיות במימון ההוצאה הלאומית לחינוך הגיע ל-78%. כך נמסר מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כאמור, משקי הבית הם שמממנים את יתרת ההוצאה על החינוך באמצעות תשלום שכר לימוד, קניית ספרי לימוד וכו', וכן מתרומות ומענקים למוסדות חינוך שנתקבלו מהארץ ומחו"ל.
תרומות ממשקי בית וממוסדות בארץ ובחו"ל מימנו 2% מההוצאה הלאומית לחינוך. עיקר התרומות היו מיועדות לאוניברסיטאות.
ההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך עלתה בשנת 2002 ב-3%, לעומת 4% בשנת 2001 ובדומה לממוצע בשנים 2000-1998.
ההוצאה השוטפת לחינוך לנפש עלתה בשנת 2002 ב-1% בדומה לשנת 2001 ולאחר ירידה של 1% בשנת 2000. בהשקעות בנכסים קבועים מבנים לבתי ספר וציוד, במחירים קבועים, נרשמה ירידה של 3% בשנת 2002.
בשנת 2002 רוב שירותי החינוך (89%) סופקו לאוכלוסייה במוסדות חינוך של הממשלה, הרשויות המקומיות ובמוסדות חינוך ללא כוונת רווח, שרוב מימונם מהממשלה (האוניברסיטאות, רשת "אורט", רשת עמל וכו').
ערך השירותים שניתנו במוסדות חינוך ללא כוונת רווח, שעיקר מימונם ממקורות פרטיים, היה בשנת 2002 3% מההוצאה הלאומית לחינוך.
חלקם של שירותי החינוך שסופקו על בסיס עסקי, כגון: שירותים בגני ילדים, שיעורים פרטיים כולל שיעורי השלמה לתלמידי בתי ספר יסודיים, קורסים למבוגרים, ספרי לימוד וכו' הסתכם ב-8%.
הממשלה והרשויות המקומיות מימנו 94% מההוצאה השוטפת לשירותי החינוך היסודי, 77% מההוצאה על בתי ספר על-יסודיים ו-74% מההוצאה על מוסדות חינוך קדם-יסודי.
עוד מימנו הממשלה והרשויות המקומיות 82% מהוצאות האוניברסיטאות (ללא מחקרים המתוקצבים בנפרד) ו56% מההוצאה של מוסדות אחרים להשכלה גבוהה ומוסדות חינוך על-תיכוניים.
עלות לימודיו של סטודנט במוסדות להשכלה גבוהה ב-2002 היא פי 2.5 יותר מעלות לימודיו של תלמיד בתיכון (כולל חט"ב).
עלות לימודיו של תלמיד בתיכון כולל חט"ב גבוהה ב-25% מעלות לימודיו של תלמיד בחינוך היסודי, בעוד שעלות לימודיו של תלמיד בחינוך היסודי גבוהה ב-27% מעלות לימודיו של ילד בחינוך הקדם-יסודי.
ההוצאה למוסדות חינוך קדם-יסודי, לבתי ספר יסודיים (כולל שיעורי השלמה ותיכונים (כולל שיעורים פרטיים) הגיעה ל-66% מההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך - מכלל זה 10% הופנו למוסדות חינוך קדם-יסודי (מגיל שלוש), 29% למוסדות חינוך יסודי ו-27% למוסדות חינוך תיכוניים, כולל חטיבות ביניים.
ההוצאה למוסדות חינוך על-תיכוניים ולמוסדות להשכלה גבוהה הגיעה ל-22% מההוצאה השוטפת לחינוך.
12% הנותרים מההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך, הם הוצאות למינהל שירותי חינוך ולסוגים אחרים שלשירותי חינוך, כגון: קורסים למבוגרים, לימוד עברית וחינוך מבוגרים, לימוד בישיבות וכן הוצאות לרכישת ספרי לימוד וצורכי כתיבה.
73% מההוצאה השוטפת של הממשלה, הרשויות המקומיות והמלכ"רים על שירותי החינוך היו הוצאות עבודה, 19% הוצאות על קניות של סחורות ושירותים ו-8% היו הוצאות תחשיביות על בלאי.
