הפראנויה של ריצ'רד ניקסון והאידיאולוגיה האבסולוטית של צ'רלס הראשון

מיליוני אמריקנים הפגינו (18.10.25) נגד המגמה המונרכית של ממשל דונלד טראמפ, בשיאם של ארבע חודשי המחאה הנושאת את הכותרת "No Kings". בחודשים אלו הסלים טראמפ את דרישתו לעוד ועוד סמכויות, כולל לפטר את מי שבא לו, להוציא או לחסום תקציבים כראות עיניו ולהרוג אזרחים זרים בלא הסמכה מהקונגרס ובלא להוכיח שהם מהווים סכנה מיידית לארה"ב.

טראמפ גם מנסה להשתמש בכוחה של הרשות המבצעת נגד יריביו, מזכיר ניו-יורק טיימס. הוא גם רוצה להפעיל את רשות המיסים וגופי ממשל אחרים כדי להטריד תורמים ליברלים וקרנות הנוטות לשמאל. הוא אפילו איים על יריביו בעיצומים כלכליים ומשפטיים. זה נראה כמו שילוב הפראנויה של ריצ'רד ניקסון עם האידיאולוגיה האבסולוטית של צ'רלס הראשון.

המפגינים יוצאים להגן על היסודות האנטי-מלוכניים של ארה"ב, אך הרפובליקנים מגדירים את ההפגנות כ"תהלוכות שנאה לארה"ב". יו"ר בית הנבחרים, מייק ג'ונסון, אמר שבין המפגינים יש מן הסתם "תומכי חמאס", "טיפוסי אנטיפה" [ארגון שמאל שכלל אינו קיים] ו"מרקסיסטים". הוא הגדיר אותם, בלא שמץ של אירוניה, כמי ש"אינם רוצים להתייצב להגנת האמיתות היסודיות של הרפובליקה". ומעל הכל: הכרזתה של דוברת הבית הלבן, קרוליין לוויט, ולפיה "קהל הבוחרים העיקרי של הדמוקרטים הוא מחבלי חמאס, מסתננים ופושעים אלימים".

הטיימס מציע שני הסברים לגישה זו של הרפובליקנים, מעבר לרצון לבצע דה-לגיטימציה של יריביהם הפוליטיים. האחד: ארה"ב מצויה בעיצומה של השבתת ממשל, הנכנסת לשבוע הרביעי, ולמרות שהיא באשמת שתי המפלגות – רוב האמריקנים מטילים את האחריות על הרפובליקנים (השולטים בבית הלבן ובקונגרס). רובם גם תומכים בהארכת ההטבות בתחום הבריאות, העילה של הדמוקרטים להשבתת הממשל. הדמוניזציה של ההפגנות היא ניסיון של הרפובליקנים להסיט את תשומת הלב.

השני: יכולתו של טראמפ להרחיב את סמכותו לרוחב החברה האמריקנית תלויה במידת הציות של החברה האזרחית ושל מוסדות שמחוץ לממשל – וזו תלויה ברעיון שטראמפ מבטא את רצונו של הציבור. מחאות כלל-ארציות בהשתתפות מיליוני בני אדם הן סתירה ישירה לנרטיב הזה, ומלמדות שהוא הרבה פחות פופולרי מכפי שהוא טוען. הן גם שולחות מסר ברור למוסדות עליהם לוחץ הממשל: אם תיכנעו – תאבדו אותנו כלקוחות וכתומכים.

לכן, הגיוני שהממשל והרפובליקנים ישקיעו מאמץ בהתקפות על המחאה. מכאן, שזוהי תזכורת חשובה למתנגדיו של הממשל: עם כל הרעש והצלצולים שלו, הוא יודע שטראמפ אינו פופולרי ושהממשל שלו פגיע.