המשוררת שנגעה בפצע - וידעה להאיר את הסבל

אדלינה הייתה קודם כל משוררת של אמת. היא נשאה בתוכה את זיכרון השואה ברומניה לא כפרק היסטורי רחוק, אלא כמציאות חיה, ככאב משפחתי וקהילתי שעיצב את נפשה ואת כתיבתה. בשיריה ידעה לגעת בפצע, אך גם להאיר בו אנושיות, חמלה ויכולת נדירה להפוך זיכרון טראומטי למילים שמרפאות אחרים. היא הייתה מהיוצרות שהצליחו לתת קול לאלה שקולם נדם ובכך הפכה עצמה לגשר בין דורות. בשירים רבים תיעדה את הזיכרונות מבית הוריה - החותם שהותירו בה ניכר בשירתה. שירתה על שואת יהודי רומניה נותרה כשירת נצח - תיעוד מרגש שלא יישכח:

"אני נושאת את שמותיהם בכיסי, שלא יישמטו שוב אל השתיקה"

אבל אדלינה לא הייתה רק משוררת. היא הייתה אשת ציבור של רוח. שנים ארוכות פעלה למען ציבור הסופרים בישראל, מתוך אמונה עמוקה, שהספרות היא נשמתה של חברה. היא נאבקה, דחפה, יזמה, תמכה, תמיד בצניעות, תמיד מתוך תחושת שליחות. יש יוצרים צעירים של היום שחייבים לה את צעדיהם הראשונים.

במשך שנים הייתה מַנחָה קבועה בבית עגנון, מקום שבו הרגישה בַּבית ממש. שם, בין מדפי הספרים וההיסטוריה הספרותית, ידעה לנהל שיחות עומק, לפתוח לבבות, וליצור מפגשים שהפכו לחוויה תרבותית של ממש. היא הייתה מסוג האנשים שמעניקים למילה "מנחָה" משמעות חדשה: לא רק מי שמובילה אירוע, אלא מי שמובילה רוח ותרבות. את כל המפגשים תיעדה בספרה האחרון 'שבילי נגיעות'.

כעורכת כתב העת מדרגות השקיעה את כל כולה בטיפוח יצירה עברית מקורית. היא ידעה לזהות כישרון, ללטש טקסטים, ולהעניק במה מכובדת לקולות חדשים ולקולות ותיקים כאחד. גם בסקירות הספרותיות שכתבה לאתרים שונים ניכרו חדות מחשבה, אהבת ספרות אמיתית, ויכולת נדירה לכתוב ביקורת שהיא גם מקצועית וגם אנושית.

לצד כל אלה היה לה קשר אחד, מיוחד במינו: הקשר עם אחותה, אגי. "אחותי היא המראה שבה נשמתי לומדת את צליליה"

זה היה קשר של אהבה עמוקה, של חברות, של שותפות גורל. מי שראה אותן יחד ידע שמדובר בשתי נשמות שמחזיקות זו בזו, תומכות זו בזו, ומעניקות זו לזו כוח. לכתה של אדלינה היא לא רק אובדן למשפחה ולחברים — היא אובדן של חצי לב עבור אגי.

אדלינה קליין השאירה אחריה מורשת של מילים, של מעשים, של לב גדול. היא לימדה אותנו שהספרות אינה רק כתיבה - היא אחריות. שהיא אינה רק ביטוי אישי - היא שליחות ציבורית. ושגם בעולם קשה ומורכב, אפשר לבחור בטוב, באור, וביצירה.

יהי זכרה ברוך.
יהי פועלה נר לרגלינו.
ותהא נשמתה צרורה בצרור החיים".