האם מסלול מהיר הינו תחליף למערכת היסעים המונית

העובדה שכל ערוצי הטלוויזיה המרכזיים דיווחו בהתלהבות אודות המסלול המהיר בן ה-18 הקילומטרים שיחבר את מחלף שפיים שעל כביש החוף עם מחלף קפלן במרכז תל אביב, מלמד עד כמה התרגלנו כולנו להעדר מערכת היסעים המונית ולכך שרק עוד כביש, עוד מחלף, עוד נת"צ ועוד מסלול מהיר, יגאלו אותנו מקללת הפקקים המתארכים והולכים.

העובדה שאין לנו כלל מערכת כזו, המשלבת בתוכה רכבות בין-עירוניות מהירות עם מערכת מטרו, רכבות קלות ואוטובוסים חשמליים קלים ומהירים המגיעים לכל מקום אפשרי, נראית לנו כמו גזירה משמיים. והלא כל ישראלי שביקר בעיר גדולה בחו"ל, הבחין בהבדלים התהומיים ותהה, פעם אחר פעם, למה אצלנו זה לא ככה?

ואכן המסלול המהיר, שכבודו במקומו מונח, הינו בבחינת טלאי נוסף, שאולי יקל במידת מה על מי שייסע בו בתחבורה ציבורית, אולם בסופו של דבר רוב רובם של המשתמשים, יזדקקו לנסיעה נוספת על-מנת להגיע למחוז חפצם ברחבי גוש-דן, ולשלם כהנה וכהנה גם עבור השימוש במסלול, גם דמי חנייה מופקעים וגם יתקעו בסופו של דבר בפקקים, יחד עם כל עם ישראל.

מבחינות רבות מדינת ישראל מפגרת ב-50 שנה לעומת יתר מדינות העולם בכל מה שקשור לפיתוח תחבורה ציבורית. זאת שעה שרמת המינוע אצלנו, מספר המכונית הפרטיות, הולכת וגדלה משנה לשנה והגיע במהלך 2025 לכ-4.5 מיליון מכוניות בקירוב, פי 10 יותר(!) מאשר לפני 40 שנה, אולם תשתית התחבורה הציבורית והתחבורה הציבורית לא שונו כמעט כלל, להוציא את הקו האדום, הבודד, של הרכבת הקלה.

יתרה מכך: ממשלות ישראל לדורותיהם השתמשו בעידוד צריכת הרכב הפרטי כמחלבת מיסים. על-פי נתונים עדכניים שלטונות המס גבו בשנה שחלפה כ-53 מיליארד שקלים, הן ממיסוי כל כלי רכב והן ממס הבלו על הבנזין. אולם, וזה אולם גדול, לצד ה"רווח" המפוקפק הזה, על-פי כלכלני האוצר מאבדת המדינה מדי שנה סכום דומה(!) על הזמן המבוזבז בפקקים, בזבוז הדלק, זיהום האוויר וכן התחלואה הבריאותית הנובעת ממנו.

ואם נוסיף לכך את מספר ההרוגים בתאונות דרכים שהגיע אשתקד ל-459 הרוגים ואלפי פצועים ונכים שעלותם למשק נאמדת במיליארדים נוספים, מה הועילו חכמים בתקנתם? ומול השמחה המאוד מופרזת על פתיחת המסלול המהיר החדש, מדוע העובדה שמבקר המדינה חוזר ומתריע על כך שפרויקט המטרו בגוש-דן, שאין עוררין על חשיבותו הקריטית, תקוע לחלוטין וסובל בין היתר מהעדר כמעט מוחלט של עובדים, אינה עולה לכותרות מהדורות החדשות?

העובדה שמדינת ישראל עתידה להכפיל את מספר תושביה לכ-20 מיליון תוך 30 שנה בלבד ובד בבד מספר המכוניות הפרטיות צפוי לשלש את עצמו, מלמדת על תרחיש אפוקליפטי לא דמיוני כלל, בו התנועה במרחב גוש-דן תיעצר לחלוטין. יתרה מכך: העובדה שישראל נכשלה פעם אחר פעם בניסיונות ליישב את הפריפריה במיליוני מתיישבים חדשים, קשורה קשר הדוק לחסר במערכת היסעים המונית, ובמיוחד העדר רכבת מהירה שמגיעה לכל מקום. לדוגמה, רכבת מהירה מתל אביב לקריית שמונה, או לדימונה בואכה אילת.

על כן לפיתוח מערכת היסעים המונית יש קשר הדוק גם לענף הנדל"ן ולהחלטה של מיליוני ישראלים היכן לגור. כל המחקרים שנעשו בעולם הרחב מצביעים בבירור על כך שהיכן שיש תחנת רכבת או מטרו נגישה, התושבים מצביעים ברגליים. וברור כמובן כי קיצור יוממות הנסיעה בין מקום המגורים למקום העבודה, גם ישפר את איכות החיים של מיליוני ישראלים וגם יחסוך כהנה וכהנה מיליארדים למשק.

רבות גם דובר על פתרונות הכרוכים בסגירה הרמטית של המטרופולין לתנועת כלי רכבת פרטיים, כפי שקיימת בהצלחה מרובה בערי עולם דוגמת סינגפור או קוריטיבה שבברזיל. תוכניות אלה התפיידו כפי שעלו, זאת משום שהמתכננים עצמם הזדעזעו מהמחשבה לנתק את הישראלים מהרומן שלהם עם הרכב הפרטי.

על כן, לסיכום, הנת"צים והמסלולים המהירים למיניהם, כבודם במקומם מונח, אולם הם אינם מהווים כלל ועיקר תחליף לתוכנית לאומית כוללת של הקמת מערכת היסעים המונית, בד-בבד לקידום מזורז של תוכנית המטרו שבלעדיה גוש-דן וסביבותיו פשוט יקרסו...