זוהרן ממדאני הוא אנטי-ציוני בוטה וזה משתלם לו בקלפי בניו-יורק

38% מיהודי ניו-יורק מתכוונים לתמוך בזוהרן ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו-יורק בשבוע הבא – חלקם לא למרות עמדותיו כלפי ישראל, אלא דווקא בזכותן. אבל עמדותיו מטרידות את היהודים הרבים שיתמכו באנדרו קואמו העצמאי או בקרטיס סילווה הרפובליקני – כותב ברט סטיבנס היהודי, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס.

אין עדויות לכך שממדאני הוא אנטישמי, במובן הצר ביותר של המילה. אבל הוא אנטי-ציוני ותיק, מהסוג האובססיבי. כסטודנט בקולג' בודווין הוא היה ממקימי השלוחה של "סטודנטים למען צדק לפלשתין", אבל ניתק את הקשרים עם ארגון השמאל היהודי J Street התומך בישראל כמדינתו הדמוקרטית של העם היהודי. זה היה יותר מדי בשביל ממדאני, שעד היום אינו מכיר זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, וקרא לחרם על המוסדות האקדמיים הישראלים.

בשנת 2017 הוא כתב שיר ראפ בו הביע תמיכה ב"קרן ארץ הקודש", שחמשת בכיריה הורשעו ב-2008 בהעברת 12 מיליון דולר לחמאס ונדונו ל-65-15 שנות מאסר. ואילו מספר חודשים לפני 7 באוקטובר הוא הציע למועצת עיריית ניו-יורק לשלול את הטבות המס כמעט מכל מלכ"ר פרו-ישראלי.

אנטי-ציונים מסגירים את עצמם בין היתר בכך שהם עוסקים רק בהפרות זכויות אדם בידי ישראל; הם מציבים סימן שאלה סביב קיומה, היחידה מבין עשרות מדינות המאופיינות בדת תושביהן; הם מוכנים לנהל מסע צלב רק למען הפלשתינים. ממדאני מעולם לא הגיש הצעות חוק לטובת האויגרים הנרדפים בסין, הכורדים בטורקיה או אפילו האוגנדים בני מולדתו. הוא מעולם לא הביע את אהבתו לאירנים הנלחמים נגד ממשלתם.

אין זה הדבר היחיד המפחיד בוחרים יהודים כה רבים, ממשיך סטיבנס. אנטי-ציונים רבים משוכנעים שאינם אנטישמים, אך היהודים אינם חיים בעולם בו שוררות אבחנות סמנטיות ברורות. רוצחם של ירון לישינסקי ושרה מילגרים בוושינגטון צעק "Free Palestine". לרבות מבין אלפי התקריות האנטישמיות בארה"ב מאז 7 באוקטובר היה לפחות ציפוי אנטי-ציוני. מפגינים פרו-פלשתינים תקפו את בתיהם של יהודים מובילים.

ממדאני הבטיח שייאבק באנטישמיות, אך תומך בפומבי באידיאולוגיה שמאחורי חלק ניכר מן השנאה הנוכחית ליהודים. ב-8 באוקטובר הוא הביע צער על הטבח ביום הקודם – אך בלא לומר מי ביצע אותו. והדאגה העמוקה ביותר נובעת מכך שהרטוריקה האנטי-ציונית של ממדאני מתקבלת יפה בעיני תומכיו ואינה גורמת לו נזק. כמועמד לראשות עיריית ניו-יורק, הוא לא אמור לעסוק בנושאי חוץ – אך ממדאני כנראה סבור שעיסוק זה יניב לו קולות בקלפי.

סטיבנס מסכם: בסיפור הארוך והכאוב של הפוליטיקה האנטי-יהודית, היהודים נפגעו לא רק מהדעות הקדומות של המעטים, אלא בעיקר מחוסר האכפתיות של הרבים. וזה מה שמפחיד יהודים כמותו.