התוצאה הסופית של המלחמה היא חברה בטראומה - ויותר ישראלים עוזבים

במדינה קטנה כמו ישראל, זכייה בפרס נובל היא סיבה למסיבה לאומית. אבל כאשר יואל מוקיר היה בחודש שעבר אחד מזוכי הפרס בכלכלה, כמעט ולא ניתנה לכך תשומת לב – כי היה זה במקביל לשחרור החטופים. מוקיר הוא גם ממבקרי ממשלת נתניהו, ולכן לא זכה להוקרה ממנה.

כמה מעמיתיו נתנו הסבר אחר, מציין אקונומיסט. מרכז חייו של מוקיר הוא בארה"ב מזה 50 שנה, הוא לא יכול היה להגיע לאותם הישגים אילו היה נשאר בישראל, וכעת קיים חשש ממשי מבריחת מוחות.

7 באוקטובר והמלחמה שינו את האופן בו הישראלים מרגישים כלפי ארצם, ויש השואלים האם עתידם מצוי בה. היא הפגינה עליונות מוחצת על אויביה בשנתיים האחרונות, אך העתיד אינו מבטיח יציבות ביטחוני, והקיטוב הפנימי מצוי בשיאו.

לתחושות אלו יהיו השלכות מרחיקות לכת על עתידה של ישראל, צופה אקונומיסט. חששות כאלה אינם חדשים בישראל. ההזדמנויות והמשאבים של האוניברסיטאות האמריקניות תמיד פיתו את המבריקים שבישראלים. ב-25 השנים האחרונות, ארבעה מזוכי פרס נובל לכלכלה למדו או לימדו באוניברסיטה העברית; רק אחד מהם נשאר בישראל.

אבל בעוד השיקולים הכלכליים תמיד מילאו תפקיד, בשלוש השנים האחרונות היו אלו מדיניותה של ממשלת נתניהו והמלחמה אשר הכניסו את המרכיב הפוליטי לשיח על הגירה. "היתרון הכלכלי והטכנולוגי של ישראל מבוסס על מספר קטן יחסית של ישראלים, שכולם יכולים למצוא בקלות משרות בחו"ל", אומר פרופ' דן בן-דוד. הוא מעריך שמדובר ב-300,000 איש – 3% מאוכלוסיית ישראל – אך ענף ההיי-טק תורם 59% מהייצוא.

נתוני הלמ"ס מלמדים שיש סיבה לדאגה. בעשור האחרון עזבו את ישראל 40,000 איש בשנה. אבל בשנת 2023 מספרם זינק ל-59,365, ובשנה שאחריה – ל-82,774. קשה לדעת האם מדובר בהתייבשות מוחות כתוצאה משלוש השנים האחרונות, אבל "כולנו שומעים על עמיתים שעוזבים", אומר בן-דוד.

עיון מעמיק בנתונים מלמד, כי 38% מאלו שעזבו אשתקד – עלו ארצה בחמש השנים הקודמות. חלקם הגיעו בשל המלחמה באוקראינה וראו את ישראל כמקלט לטווח קצר, מסביר הדמוגרף פרופ' סרג'יו דלה-פרגולה. כאשר פרצה מלחמת חרבות ברזל, הם עזבו; המספר הכולל של העוזבים אינו מפתיע אותו לנוכח המלחמה הממושכת.

אולם, הוא מדגיש, אין מקום לשאננות. "יש אינדיקציות מדאיגות לכך שהעוזבים נוטים להיות צעירים יותר ובעלי השכלה גבוהה". אקונומיסט מזכיר, כי חילונים אקדמאים נוטים יותר להתנגד לממשלת נתניהו, עם ההיי-טק בחוד החנית. העוזבים זועמים על ההקצנה הגוברת ועל שירות המילואים הארוך שלהם, מול ההשתמטות החרדית – וכאשר הנטל צפוי להמשיך להיות כבד.

ישראל ניצבת גם מול משבר פסיכולוגי לאומי בשל האירועים הנוראים ב-7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם, אומרים מומחים מקומיים. לפי נתוני צה"ל, 21 חיילים התאבדו אשתקד – המספר הגבוה ביותר מאז 2011. מפקד מחלקת בריאות הנפש, אל"ם יעקב רוטשילד, אומר שאין מדובר בעלייה בשיעור ההתאבדויות, לנוכח הגידול במספר המשרתים בשל הזינוק בשירות המילואים.

ההתמקדות בטראומות הקרב ובהתאבדויות החיילים מחמיצה את הבעיה הגדולה; לצה"ל יש אמצעים להתמודד איתם – אומר העובד הסוציאלי דורון שבתי, המנהל תוכנית סיוע נפשי מבוססת מתנדבים. לדבריו, יש צורך במענה רחב יותר בכלל החברה הישראלית. הממשלה הקציבה 1.9 מיליארד שקל לצורך זה, אך מומחים אומרים שאין די בכך. פסיכולוג צבאי מזהיר: "התוצאה הסופית של המלחמה היא חברה בטראומה".