בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד יצרניות טלוויזיות חכמות בטענה לפגיעה בפרטיות

בקשה לאישור תביעה ייצוגית הוגשה כנגד היצרניות הגדולות והמובילות בעולם של טלוויזיות חכמות, החברות הסיניות HISENSE INTERNATIONAL ו-TCL TECHNOLOGY GROUP CORP., ונציגותיהן בישראל - חברת ניו דיספליי, היבואנית הרשמית של מסכי הטלוויזיה של הייסנס, וחברת אס. ג’י. אלקטרוניקה, היבואנית הרשמית ונציגתה בישראל של החברה הסינית TCL - בטענה להפרה של חוק הגנת הפרטיות.

בבקשה נאמר כי עניינה הוא בשימוש שעושות ניו דיספליי, אס. ג’י. אלקטרוניקה, הייסנס ו-TCL בנתוני צפייה בטלוויזיות חכמות, הנאספים ממיליוני מכשירים ברחבי ישראל, לצורך יצירת מאגרי מידע מסחריים, אופטימיזציה של אסטרטגיות פרסום, מדידה והפקת תובנות שיווקיות - כל זאת תוך פגיעה בחוק הגנת הפרטיות, בניגוד לדין, וללא קבלת הסכמה מדעת, מפורשת ותקפה מהמשתמשים בישראל.

כך נטען בבקשה כי על-פי פרסומיהן של המשיבות עצמן, נתוני הצפייה הנמכרים למרבה במחיר נועדו לשמש לאופטימיזציה של אסטרטגיית המדיה ולצמצום בזבוז תקציבי פרסום, תוך מינוף תובנות צפייה מהמשיבות - היצרניות הגדולות והמובילות בעולם של טלוויזיות חכמות - לצורך קבלת החלטות חכמות יותר, אקטיבציה פרסומית אפקטיבית ומדידה המוכיחה השפעה לאורך זמן.

אלא שבפועל, נטען בבקשה, מאחורי ניסוח שיווקי זה עומד מנגנון של ניטור שיטתי, רציף וסמוי של הרגלי הצפייה של משתמשי הקצה, אשר מאפשר הפקת רווחים מסחריים משמעותיים על חשבון פרטיותם, באופן החורג ממתחם הסבירות והחוקיות ומהווה עילה מובהקת להגשת בקשה זו לאישור תביעה ייצוגית.

לטענת המבקשים, יקיר בן חמו תושב אשקלון ואביחי אדלשטיין מהישוב מבקיעים, מנגנון המעקב המתקדם אשר המשיבות הטמיעו בטלוויזיות החכמות מתוצרתן מבצע ניטור רציף ומתמשך של כלל התכנים המוצגים על גבי מסך הטלוויזיה, לרבות תכנים המוזרמים מאפליקציות כגון נטפליקס ויו-טיוב, שידורי כבלים ולווין, וכן תכנים המגיעים ממכשירים חיצוניים המחוברים לטלוויזיה ב-HDMI, כגון מחשבים אישיים וקונסולות משחקים.

ניטור זה, מציינים המבקשים, מתבצע באמצעות לכידה שיטתית של מידע חזותי וקולי מן המסך בתדירות גבוהה, המאפשרת זיהוי מדויק של התכנים הנצפים בפועל ויצירת תיעוד מקיף של דפוסי הצפייה הביתיים, זמני הצפייה, סוג התכנים ואופן השימוש של בני הבית במכשירים מחוברים.

עוד נטען כי פעילות זו מתבצעת אף כאשר הטלוויזיה משמשת אך ורק כצג למכשיר חיצוני, ואף כאשר המכשיר אינו מחובר לאינטרנט, כאשר הנתונים שנאספו מועברים למשיבות מיד עם חידוש חיבור המכשיר לרשת.

בבקשה נאמר כי המשיבות מנטרות את הפעילות באמצעות טכנולוגיית המכונה AUTOMATIC CONTENT RECOGNITION, הפועלת בדרך של דגימת מידע קולי וחזותי המוצג על גבי המסך, באופן המאפשר זיהוי מדויק של כל פריט תוכן הנצפה בפועל.

הנתונים הנאספים אינם מוגבלים לתכנים שמספקות המשיבות עצמן, אלא כוללים כל מידע המופיע על המסך ללא אבחנה או סינון. המידע מועבר לשרתי המשיבות, שם הוא משולב ומנותח עם מידע נוסף, באופן המאפשר יצירת פרופיל צפייה והתנהגות של צרכנים.

עוד נטען כי כאשר המשתמש מחובר לטלוויזיה באמצעות חשבון אישי הכולל כתובת דוא”ל, רשימת שירותים מקושרים או זיהוי חשבוני אחר, המשיבות יודעות או לכל הפחות מסוגלות לדעת לקשר בין נתוני השימוש והצפייה שנאספו לבין המשתמש המזוהה, באופן ההופך את המידע למידע אישי מזוהה או בר-זיהוי. קישור זה מאפשר למשיבות לייחס את דפוסי הצפייה והפעילות למשתמש מסוים ולהשתמש במידע לצרכים שונים, לרבות התאמה אישית, פרסום, מדידה וניתוח התנהגותי.

איסוף וקישור מידע כאמור, נאמר בבקשה, נעשים מבלי שניתן למשתמש גילוי ברור, מפורש ומובחן באשר להיקף הזיהוי, לאפשרות הקישור בין נתוני צפייה לבין זהות המשתמש ולשימושים המסחריים הנעשים במידע, ובכך נפגעת זכותו של המשתמש לפרטיות ולשליטה במידע האישי הנוגע אליו.

הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד באמצעות עורכי הדין עידן איידן, דוד תירוש, שיר אשכול, אלעד דנוך, דוד מיכייב וגיא דוידוביץ.

טרם התקבלה תגובת המשיבות.