משבר הטיפול הנפשי: טיפול באומנות בדרך לסל הציבורי - אבל ההסדרה עדיין תקועה

בעוד מיליוני ישראלים מתמודדים עם תסמיני חרדה, דיכאון ופוסט־טראומה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, דנה (12.1.26) הוועדה לביקורת המדינה בכנסת בכשל המתמשך בהסדרת מקצועות הטיפול - ובראשם טיפול באומנות ומדריכי שיקום - כשל שמונע קליטה שיטתית של אלפי מטפלים במערכת הציבורית.

הדיון התקיים בראשות אלון שוסטר, בעקבות בקשה לחוות דעת בנושא הסדרת מקצועות הטיפול, על-רקע נתוני מבקר המדינה המלמדים על היקף נרחב של מצוקה נפשית באוכלוסייה. לפי סקר שבוצע כחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה, כ־38% מהנשאלים דיווחו על תסמינים בינוניים או חמורים של פוסט־טראומה, דיכאון וחרדה - אומדן שעשוי לייצג כשלושה מיליון בגירים בישראל, מהם כ־580 אלף במצב חמור.

"מאגר מטפלים קיים - המערכת סגורה"

שוסטר התריע מפני פער חריף בין הצורך הציבורי לבין מדיניות הממשלה: "המערכת הציבורית מצויה במשבר חמור ומתמשך, שהחריף במלחמה, ובמקביל קיים מאגר רחב של מטפלים מקצועיים שאינם נקלטים בשל היעדר אסדרה זה עשרות שנים". לדבריו, תחום הטיפול באומנות כולל כ־10,000 מטפלים בעלי הכשרה אקדמית וקלינית מלאה, אך אינו מוסדר בחוק מאז 2005, עת חדל משרד הבריאות להנפיק תעודות הכרה.

לדברי שוסטר, למעלה ממיליון איש פונים מדי שנה לטיפול באומנויות, בהיקף פעילות המוערך ביותר ממיליארד שקלים בשנה - ללא פיקוח סטטוטורי על איכות הטיפול, האתיקה והכשירות. "לא ייתכן שמיליוני ישראלים סובלים ממצוקה נפשית קשה, בעוד אלפי מטפלים מוסמכים נותרים מחוץ למערכת הציבורית בשל עיכובים רגולטוריים של עשורים".

בהמשך התייחס גם למדריכי השיקום, הפועלים עם נפגעי נפש ואנשים עם מוגבלויות, וציין כי היעדר אסדרה ושחיקת שכר מובילים לתחלופה גבוהה, פגיעה בצבירת ידע מקצועי וסיכון לאיכות השירות לאוכלוסיות המוחלשות ביותר.

צל המלחמה: "דיני נפשות"

שוסטר קשר בין הכשל המערכתי לבין השלכות המלחמה על לוחמי המילואים והחיילים: "המקרים עליהם אנו שומעים של לוחמי מילואים שמתאבדים או קורסים נפשית בין סבבים - הם רק קצה הקרחון". הוא הזכיר את הדיון שנערך לזכרו של יהושוע ג׳וש בון ז"ל, חייל בודד ששירת כלוחם למעלה מ־700 ימים, והדגיש: "הפצע הנפשי מסוכן לא פחות מפגיעה בגוף. זהו דיון בבחינת דיני נפשות".

ח"כ מיכל וולדיגר ציינה כי תחום בריאות הנפש סובל ממחסור חריף במערכת הציבורית לעומת השוק הפרטי, אך הדגישה צורך בפיקוח קפדני על ההכשרות, בעיקר במסלולים מהעולם החרדי: "חלק מההכשרות אינן עומדות בדרישות האקדמיות הרגילות, ועל משרד הבריאות לפתור זאת".

ח"כ יעקב מרגי קרא לקידום חלופות בפיקוח ובהדרגה, תוך שמירה על הרמה המקצועית, ואילו
• עופר כסיף
• התריע מפני גישה כלכלית צרה: "מדריכי השיקום עובדים בתנאי העסקה קשים ואינם מוכרים. הפגיעה היא בסופו של דבר במטופלים".

יונתן אמסטר, מנהל תחום רגולציה בבריאות הנפש במשרד הבריאות, אמר כי מאז פרוץ המלחמה נבנתה תוכנית לאומית לשירות הציבורי בעלות של 1.4 מיליארד שקלים, גויסו מאות מטפלים ומספר מרכזי החוסן הוכפל פי עשרה. לדבריו, המשרד מקדם חוזר מנכ"ל שיאפשר להעביר את תחום הטיפול באומנות מהשב"ן לסל הבריאות הציבורי באופן מלא - מהלך שאמור להרחיב משמעותית את השירות.

אורלי גרינפלד, ראש אגף רישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות, הבהירה כי המשרד תומך בחקיקה ראשית להסדרת המקצוע, אך עד אז יפעל באמצעות חוזר מנכ"ל עם סטנדרט מקצועי אחיד. לדבריה, מדריכי השיקום אינם נכללים בשלב זה במהלך, אך הקושי מוכר ונבחן.

מהאגודה הישראלית לטיפול באומנות נמסר כי בישראל פועלים כ־10,000 מטפלים, בהם כ־1,600 מהחברה החרדית שעברו הכשרה המוכרת על-ידי המל"ג, אך התחום שרוי ב"בלאגן" וללא אופק קידום. נציגת "בית יעקב", מלכה יעקב, הזהירה כי החמרת תנאים עלולה לפלוט מטפלים ותיקים מהמערכת, בעיקר מקרב נשים חרדיות ללא תואר אקדמי.

עו"ד בקי קשת מהפורום למאבק בעוני בירכה על הכנסת הטיפולים לקופות החולים, אך הביעה דאגה מתקצוב עתידי: "לאוכלוסיות עניות אין יכולת לשלם לשב"ן. השאלה הקריטית היא גובה התקציב שייקבע לשנת 2026".